לא מפסיקה לבכות אשפזו אותי בשבוע 35 פלוס 6 בגלל תחילה של ירידת מים. הסבירו לי שהמצב שלי ממש בסדר וקיבלתי זריקות להבשלת ריאות וינסו להחזיק אותי עד שבוע 37 ואז יעשו זירוז ללידה. הקושי שלי זו הילדה שנשארה בבית. רק מלכתוב את זה אני כולי דמעות. היא בת שנה ועשרה ומהיום שנולדה היא רק איתי!!! 24 שעות יחד.. היא לא יכולה להעביר לילה בלעדיי ובמשך היום כל הזמן מחפשת לראות שאני תמיד בסביבה. איך עכשיו אשרוד כמעט שבועיים של אשפוז בלעדיה?😭 כל כך דואגת שיהיה לה קשה ושתבכה המון בלעדיי. זה הורג אותי!!!! היא בינתיים עם דודה שלה (אחותי.. היא ממש אוהבת את אחותי) ואחותי אומרת שהיא ממש בסדר בינתיים. אבל שבועיים???? אני לא יודעת איך היא ואני נשרוד את זה😭😭

קודם כל תרגיעי אהובה יפה דבר שני תחשבי שזה לטובתך ולטובת התינוק קחי נשימה את אמא מושלמת וגעגוע זה טבעי משתלם לא לראות שבועיים זה קשה מאוד אהל תעשו שיחות וידיאו תדברו בפלאפון והכל יהיה בסדר

ואו לא פשוט בכלל.. את חייבת להיות מאושפזת? לא יכולה להעביר את הזמן הזה בבית בשכיבה? אני מכירה מישהי בירידת מים שנתנו לה להשץחרר הביתה אחרי כמה זמן...

אין מצב להשתחרר. ממש התחננתי אבל אמרו שאני בשבוע מתקדם וחייבת אשפוז.. אני מאוד משתדלת להירגע ולחשוב חיובי אבל כל פעם שנזכרת בבת שלי אני נקרעת מדאגה וגעגועים

לא פשוט! תהיי חזקה יקירה ♥️ מה שחשוב הוא שתצאי בידיים מלאות ובבריאות ישר אל הילדה שלך! הכל בסדר, זה גיל קטן והיא לא תזכור!

ומה עם להביא את הילדה לבית חולים שתהיה איתך כמה שאפשר עד הלילה?

תקשיבי אצלי הבן שלי היה בן שנה ו5. ממש דבק אלי. מעולם לא ישן לילה בלעדי.. מעןלם לא ישן שעה לא צמוד אלי.. מתתי מפחד מה יהיה בלידה ובימים אחרי הלידה.. זה מאחורינו ושחכנו מזה. ובזכות זה הוא מאד מאד נקשר לאבא שלו שזה היה הכרחי לאחרי הלידה כי אני אחרי זה הייתי צמודה לתינוקת, אז זה נתן לו דווקא נקודת פתיחה טובה שהוא לא קינא מידי כי כבר התרגל לאבא.. אומנם מדובר ב4 ימים ולא בשבועיים.. אבל זה יעבור והיא לא ץזכור והחא תהיה עם אבא שיאהב ויחבק ותהיה בידיים טובות אל תדאגי.. תנסי לדבר עם הגן גם שינסו לתת לה יחס מיוחד בימים האלו ושבעלך ינסה ממש לצ'פר אותה.. כמו לקחת אותה למקומות מיוחדים ואפילו לפנק בממתקים שאוהבת.. אחרי הלידה אתם תשכחו מהכל! בהצלחה !!