מתי לספר שבוע 16 ועדיין לא סיפרתי לאף אחד..גם לא לאמא שלי. כל הזמן יש בי פחד שלא תהייה אכזבה חס וחלילה ואני ומחכה לעבור את כל הבדיקות הראשונות החשובות (זה הריון אחרי טיפולים). שוקלת לחכות לאחרי בדיקת מי שפיר שבוע הבא או רק אחרי שאקבל תוצאות מי שפיר אבל גם זה עןד חודש.. לא מצליחה לשחרר את הפחד ... מה הייתן עושות?

כל הכבוד לך שאת מצליחה להתאפק

אני הייתי מספרת... המשפחה שלנו נמצאת איתנו לטוב ולרע :) גם לי הייתה קרובת משפחה שעברה טיפולים כמה שנים ואמא שלה ידעה מהסטיק הראשון, ידעה על התהליך הכל לטוב ולרע.. אבל אך שאת מרגישה כל מה שיגרום לך תחושת רוגע לכי איתו

אני שבוע 11 וחצי מהעולם כבר יודע! שאפו לך שאת מצליחה להתאפק ולא לספר. וכמו שאמרו קודם. ההריון הוא נטו שלך. מתי שתרגישי שנכון לך לספר אז תספרי. ❤️ שיהיה הריון משעמם ואמן בידיים מלאות🙌🏼

אני סיפרתי להורים שלי איך שגיליתי. עכשיו שבוע 11 ורק ההורים ואחים שלי ושל בעלי יודעים בנתיים. כמו שכולן אמרו כאן תעשי מה שאת מרגישה ונכון לך ❤️

גם לי היה פחד בתחילת ההריון כי עברתי חוץ רחמי שנה לפני כן אבל החלטתי שאני מספרת לכל מי שאם חלילה משהו רע קורה גם הייתי משתפת(אמא/אחיות וכו)

גם בשבוע 16 ועוד לא סיפרתי בגלוי מרגיש לי יותר בנוח כרגע שלא כולם יודעים עד שאדע שהכל בסדר בע"ה מבינה אותך לגמרי וחושבת שעד שאת לא שלמה עם לספר לכולם תחכי

תודה בנות. אני ממש רוצה לשתף את אמא שלי אבל לא יודעת אם זה יהיה יפה לבקש ממנה לשמור בסוד עד אחרי מי שפיר. בעלי גם לא רוצה שיקרה מצב שאחכ ההורים שלו ישמעו שלהם לא סיפרנו ויצא מצב לא נעים... למרות שאני מאמינה שאמא שלי כן תוכל להתאפק אי אפשר לדעת והכי הייתי רוצה לשתף אותה

עוגי אני לא מסכימה איתך. אנחנו סיפרנו להורים של אשתי רק בשבוע יותר מתקדם כשירד הלחץ שחס וחלילה יגמר בהפלה. אשתי הכי הבינה וקיבלה את זה. לא עם כל אחד אפשרי לחלוק את הכאב והקושי לקבל את מבטי הרחמים מאנשים שהם קצת פחות קרובים זה לא קל, לאף אחד אין "זכות" על התינוק הזה כי הוא לא מנותק מהגוף של האישה וצריך לקרות רק מה שמרגיש בנוח לאישה.

ממש לא מסכימה איתך. הקשר של גבר לזרע שלו הוא שולי עד זניח. הייתי מאורסת לגבר לפניה ואני מבינה שאת חושבת שזה שונה אבל הקרבה של אשתי לעובר שלנו היא אלף אלפי רבבות יותר מכל גבר שפגשתי, היא מושקעת בהריון הזה הרבה יותר. לא פספסה בדיקה אחת הכי קטנה ומדובר בבדיקות כל שבוע כי אני בהריון בסיכון גבוה. גם ההורים של אשתי מעורבים מאוד ומושקעים והם הכי הבינו שחיכינו לאחרי השליש הראשון כדי לספר. אין קשר לדי.אן.איי כי גם אם זוג סטרייטים היה הולך לטיפולים ולוקח זרע בגלל ספירה נמוכה הגישה שלך היתה זהה. היא נובעת מבורות(אומרת בלי שמץ של ציניות או רצון להעליב חלילה) לאישה יש זכות ראשונים על הגוף שלה ואך ורק מה שמרגיש לה נוח הוא נכון בסיטואציה ומי שאוהב אותה באמת יתאפק גם אם ממש בא לו לספר עד שהיא תרגיש בנוח. עברתי הפלה לצערי אחרי שסיפרתי לכמה חברות מהעבודה על ההריון ולא יכולתי לחזור לשם ולראות את הפרצופים המרחמים שלהם אחרי כן, לא יכולתי להפסיק לבכות מהמחשבה על זה ופשוט התפטרתי בטלפון.

ממש לא נפגעתי ולכן חזרתי וכתבתי שזה נאמר בלי ציניות ובלי רצון להעליב אני באמת חושבת שניסית להתנסח בלי להעליב אבל מחוסר ידע בנושא, עובדה שבזוג שעובר טיפולים ומשתמש בזרע שלא של הבעל עדיין היית חושבת אותו הדבר נכון? הגנטיקה לא מעניינת אף אחד, הורות לא נובעת מקשר דם אלא מהשקעה,טיפוח,גידול וכו.

מסכימה עם שירן בהצלחה לכולן ❤️