עזרה ילדתי לפני 4 חודשים יש לי ילדה מהממת ב"ה הלידה הייתה לא פשוטה היא הייתה בפגיה ובמהלל הניתוח נדבקתי בייחד השיקום מהלידה לי ולילדה כרך 3 חודשים. במהל הזמן הזה בעלי לא היה שם עבורי. הוא הגיע לבית חולים מאוחר ולא נכנס לפגייה בקושי . נוא תמדי מצא סיבה שיש לו מה לעשות. בעלי סובל מחרדות ממה שנוגע לברירות והוא טוען שהיה לו קשה לראות אותי ואת הילדה במצב שהיינו. אחרי הלידה הייתי אצל אמא שלי שם הוא גם לא עוזר. אציין שהייתי במלחמה עלי על הבריאות שלי ( עברתי זריקות נגד החיידק) ובמלחה על הבת שלי שסבלה מסטרס היייתי ישנה שעתיים ביום שהיא על היידים שלי כל הזמן. הוא לא עזר לא החליף אותי. . כשבעקשתי שיחזיק אותה או ישמור עליה הוא כעס עלי .. הייתי צריכה להיעזר רק באמא שלי שחזרנו הביתה היה לי גם קשה הזוגיות שלנו נםגעה .. הךכנו לטיפול זוגי אצל הרבב שלו שם פירטתי לעוצק מה אני עוברת והוא די נכנס בו.. הוא אמר לו שהוא חייה להשתנות הוא השתנה לכמה ימים ועכשיו נכנס לתקופת מבחנים. אני יודעת שאני צריכה לתמול בו אבל אין לי כוחות! אני לא אוהבת אותו כמו פעם .. אני גם חושבץ שאני עוברת דיכאון אחרי לידה.. גם בגלל הלידה הקשה הקורנה ןזה שאין לי אפשרות להתאורר אני בקושי יוצאת כל היום בבית איתה מקסימום סביבו עם העגלה .. הרגע היחד שיש לי זה מקלחת וגם זה בקןשי . . הוא נותן לי את האפשרות להתאוור וככה המצב שלי נהיה קשה יותר .. אין לי כוחות אני מרגישה כבויה .. כל הבית עלי.. הילדה.. הפרנסה.. ואני צריכה גם לתמוך בו. .

השאלה שלי

השאלה שלי אתן חושבות שאני בדיכאון אחרי לידה? או פשוט עוברץ משבר בגלל כל מה שעברתי ועדיין עוברת? איל אגרום לבעלי להבין שאין לי כוחות והוא חייב להתחיל לעזור הוא לא מבין כלום.. אומר שישץנה והוא כבר משתנה אבל זה לא מספיקק

השבוע בשבת ביקשתי ממנו שהלילה לא אקום להאכיל והוא יקום כי אין לו לימדוים בשבת. הוא אמר טוב אבל בסופו של דבר הילדה התעוררה לאכול והואצליטף אותה הכניס לה מוצץ ומשך אותה ושאמרתי לו קום היא רוצה לאכול הוא אמר זה לא הזמן.. אז בסוך קמתי והכנתי אני.. אני לא אשאיר אותה רעבה מסכנה. . ובבוקר שביקשץי שהוא יהיה איתה הוא אמר שהוא תא יישן טוב.. זה מרגיז אותי ! אין לי כוחות אליו .. והקטע שכ"כ חיכמו להריון הזה דיברנו המון והרגשנו מוכנים. עברנו הרבה עד שהוא הגיע ...

אנונימית יקרה קודם כל נשמע שאת עוברת משהו מאוד קשה. הלידה בפני עצמה היא טלטלה לא פשוטה לגוף, לנפש וליחסים הזוגיים. עם כל מה שעברתי עם הבת שלך, וההיעדרות של בעלך, וזה שהוא לא היה שם לתמוך ולהיות שותף בכל מה שאתם עוברים (כן, זה לא רק את, זה אתם עוברים כמשפחה) זה נשמע קשה ביותר. את נשמעת בדיכאון ואילו ספק שכל מה שקרה מאז הלידה רק מחמיר את מצבך. אז קודם כל חשוב שלא תישארי עם הדברים לבד, בשביל זה יש פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות (למשל במרכזים לבריאות האישה) שיש להן ידע מקצועי והן יכולות לעזור לך לעבור את התקופה הזו בצורה הכי טובה שאפשר עבורך ועבור התינוקת המתוקה שלך. בעניין הזוגי, אין לי ספק שאתם צריכים עזרה מקצועית. רב הוא לא מטפל זוגי!! טיפול זוגי זו הכשרה של שנים, ורק מי שמסיים אותה רשאי לקרוא לעצמו מטפל זוגי. אני לא יודעת מה הפתרון הנכון עבורכם בזוגיות, אבל כפסיכולוגית אני רק יכולה להמליץ בחום שתיפנו למטפל/ת זוגי שינסה לעזור לכם לדבר,לחשוב ולהבין את מה שאתם עוברים, ולמצוא דרך אפשרית להמשיך. חיבוק גדול💛 נשמע שאת אמיצה ונהדרת ויש לך המון כוחות

**אין ספק

תודה רבה קבעתי טעפול 0סיכולוגי

טיפול פסיגולוגי

יופי:) שיהיה המון המון בהצלחה ותהני מהקטנה שלך😍