נשואים ארבע שנים עם שני ילדים (3 וחצי שנה). אחרי שהתחתנו גיליתי כמה הוא בן אדם עצבני שלא יודע להירגע, מקלל ממש, מדבר לא יפה, בחיים לא הרים עלי יד אבל מודה שהיו פעמים שממש פחדתי ממנו. לפעמים מדבר לא יפה לילדים. מדבר אליי ממש לא יפה ליד הילדים, מקלל אותי ואת המשפחה שלי. אני מזמן חשבתי להתגרש אבל הפחד לא לראות את הילדים משבית אותי. הוא לא מטפל בילדים בכלל חוץ מלקח את הילד הגדול. הוא לא מכין אותם בבוקר לא מקריא סיפורים לא משחק משחקים. בנוסף ההורים שלו אנשים ממורמרים שאני בטוחה שאם נתגרש הוא יגור שם והילדים ילכו לשם והיא בטח תלכלך עליי. מה גם שאנחנו לא הולכים אליהם הרבה והם לא יודעים איך לטפל בילדים וגם הילד הגדול לא מרגיש איתם בנוח. נמאס לי להיות האישה הזאת שמביישת שישמעו איך בעלה מדבר עליה. בחוץ בעבודה אני אישה חזקה ומוערכת ומול בעלי אני אפס. כן לפעמים הוא מראה אהבה ולא תמיד מגיעים לריבים מכוערים, אבל כשהוא מתחרפן הוא לא יודע לעצור, מזלזל, מקלל, היום זרק עליי את השמיכה של הילד, במשך שעה צעק עליי מול הילדים בזמן מקלחות וארוחת ערב. לא רוצה שהילדים שלי יגדלו ויראו את זה, לא רוצה שיראו את אמא שלהם ככה חלשה. כל כך מפחדת. מעדיפה להישאר איתו רק כדי לא לאבד את הילדים. מעדיפה להיראות חלשה בפניהם מאשר שיגיעו לשם ויהיו שם לבד. בנות שהיו במצב דומה והתגרשו? איך הסתדרתם?