קצת השתננו... ילדתי לפני שלושה חודשים וחצי אני ובעלי היינו עד לפני הלידה מאוהבים עד מעל הראש אני שרופה עליו הוא בעל מושלם ואבא מדהים אבל שמתי לב שמאז הלידה הוא פחות נותן לי תשומת לב מרגישה שהתרחקנו ממש וזה ממש כואב לי דיברתי איתו על זה והוא כמובן אומר שמה פתאום והוא אוהב והכל אבל אנחנו כל הזמן סביב הילדה ומרגישה שאין לנו זמן לעצמנו מרגישה גם לפעמים שאין לו רצון גם מתסכל אותי המצב הזה ממש

אני חושבת שאין זוג שלא עובר את המשבר הזה כשהופכים להורים בפעם הראשונה. לדעת למה זה ככה? אין לי מושג! אולי לחץ מסויים שמגיע משני הצדדים שגורם לרצינות יתר.. אולי כדאי לדבר עם איש מקצוע שידריך מה לעשות ואיך..

תנסו לקבוע יום אחד בחודש לפחות (בגלל המצב עם הילדה אני בטוחה שאפילו זה קשה) ששניכם יוצאים ביחד לדייט.. גם אם זה אומר שתצטרכו להזמין בייביסיטר או סבתא כדי שמישהו יהיה עם הקטנה.. זה בסדר לקחת גם זמן לעצמכם לבד בלעדיה. גם אם בהתחלה לא יילך תנסו לקבוע יום מסויים שהוא רק שלכם כדי כן לשמור על היחסים. מעבר לזה מסכימה עם הבנות מדובר בתקופה שתעבור ולאחר מכן הכל יהיה יותר קל.

השנה הראשונה להורות, היא הכי מאתגרת!!! ואני לא חושבת שמה שיקרב בינכם זה לצאת למסעדה. אפשר לעשות גם ארוחה רומנטית של מה שאוהבים בבית. אחרי שהילדה נרדמת ללילה. לעשות הכנות מבעוד מועד, ואחרי זה ביחד, לבשל ולהכין. להדליק איזה סרט, לכבות את האור ולהדליק נרות. זה לגמרי עושה את העבודה, לקירוב זוגיות. לא יודעת מה איתך, אבל אני לא הייתי מסוגלת להשאיר את הילדה בחצי שנה הראשונות (לפחות) יותר משעה עם מישהו. בטח שלא עם בייביסיטר. גם לא ראיתי סיבה לכך. אבל כל אמא היא אחרת. אז תעשי מה שמרגיש לך לנכון.

בול כמו אצלנו.. מריבות בלי סוף וחוסר זמן איכות ביחד.. מאמינה שזה ככה אצל רוב הזוגות וזאת תקופה שתעבור