חרדה היי בנות. מרגישה צורך לשתף ואולי למצוא מישהי שחוותה את זה גם, כי אף אחד לא מבין אותי. הבן שלי בן שבעה חודשים. מהרגע שנולד, לא יצא מצב שעזבתי אותו ליותר משעתיים, וגם זה רק כשבעלי נשאר איתו. מרגישה שאני יכולה לסמוך רק על עצמי ועל בעלי(וגם זה לא תמיד) בכל הנוגע לטיפול בו. בתחילת שנה הבאה אנחנו אמורים להכניס אותו למעון, וזה כבר די מתבקש שאחזור לעבודה ולשגרה, אבל אני כל כך חרדה לגבי זה! אני פוחדת פחד מוות שלא יבינו אותו או שיתייחסו אליו לא יפה ויתנו לו לבכות כל היום. כל כך חרדה, שחשבתי כבר לפתוח פעוטון בעצמי רק כדי לא לשלוח אותו למעון😏 אפילו עם ההורים שלי הוא לא נשאר לבד. מרגישה שהם קצת מזלזלים ומתעלמים מהדרך שבה אנחנו רוצים לגדל ומדברים שחשובים לנו, כמו לא לתת לו מסכים, או הדרך שבה אנחנו מרדימים אותו. נורא קשה לי ואני יודעת שזה יכול לפגוע בו קצת ולהפוך אותו לתלותי בי אבל הוא הדבר הכי חשוב לי בעולם, וקשה לי לשחרר ולשים אותו במסגרת, בעיקר עם כל מה ששומעים על גננות וסייעות. ויש לי תעודת הוראה בעצמי, אבל זה עדיין מלחיץ בטירוף. לא יודעת מה לעשות.

גם לי היה ככה בסוף תתרגלי זה קשה בהתחלה

ואו אני כל כך במצב שלך רק שהבן שלי יהיה קטן יותר מהבן שלך שיכנס למעון.. רצים לי מחשבות בראש כבר של מה אם מתוך כל הלחץ ירימו אותו ותוך כדי יצטרכו להתיחס גם לילד אחר ומתוך לחץ יפול למטפלת מהידיים או שאם יעשה קקי ולא יחליפו לו ישר ועשה לו אדום שורף בטוסיק ועוד מיליון ואחת דברים 😔

אני שמתי בהתחלה במשפחתון חרא לא החליפו טיטול הרעיבו אותה שם בסוף מצאתי משפחתןן טוב שימי לב שהילד לא מתעורר בלילה ובוכה 30 פעם שתדעי אם טוב לו