לא קשור אבל חומר למחשבה רק עכשיו, כאשר אני בהריון עם בן (הריון ראשון שבוע 28) אני רואה את החדשות ורואה שבן יחיד נהרג בידי מחבל, הפחד מתחיל לחלח, נכון שכולנו שירתנו והרבה מיתנו עברו כל מיני דברים בצבא אבל כשאני מבינה שהילד שלי יצטרך לשרת, הפחד אוחז בי ממש... אני שמה את עצמי במקום אותם ההורים שנתנו אישור לילד לשרת ביחידה קרבית,.. וזה פשוט מפחיד פתאום לא בא לי לגדל אותו כאן בארץ... לא בא לי שילחם במלחמות של אחרים.. 😪 אולי זה יעבור לי.. אבל כרגע זה מפחיד אותי..

נ. ב לחשוב שאת משקיע מעצמך ו9 חודשים מחזיקה את הילד מתחת ללב דואגת לו.. מגדלת אותו משקיע בו את הנשמה, ומישהו בא ולוקח לך אותו ככה פשוט סתם...

וואי גם אני קראתי על הבן היחיד עצובבב צריך תמיד להאמין ולקוות לטוב!!!!

לצערנו כשזה הגורל אין מה לעשות 😔😢 אם זה לא בארץ זה יכול להיות חלילה גם בארץ אחרת ואי אפשר לדעת מימה.. נתפלל לשמוע רק בשורות טובות בע״ה🙌🏻

בדיוק המחשבות שלי ויש לי שני בנים😭 וגם הילד הזה בן 4 שנדרס במעבר חציה בירושליים אחרי שביקר בגן חיות😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😢😢

אני באותן מחשבות כל היום

אני רוצה להישאר אופטימית ולא לחשוב על דברים כאלו, תודה לכולן על התגובות.. פשוט פתאום זה הכה בי, הריון ראשון ורק עכשיו התחלתי באמת להבין מה זה כאב להורים מדבר כזה ואחר.. הוא עוד לא נולד חיים שלי מוקדם מידי לחשוב על כל הרע שקיים בעולם אבל פתאום אני מבינה שאימא מעניקה חיים לילד / ילדה ומישהו מעז לבוא לקחת אותו...אחרי כל מה שאת עושה בשבילו.. זה פשוט שבר אותי לרגע, אני הורמונלית עכשיו חחח וכשראיתי את החוויה של הילד בחדשות עוד שניה נשברתי מבכי.

הלוויה*

זה תפס אותי פתאום ביום הזיכרון.. אבל אין מה לעשות.. נדאג לזה עוד 18 שנים ונקווה בנתים שעד אז אולי איכשהו המצב יהיה טוב יותר.. ❤