כמה אתן לחוצות מהקורונה? אני שבוע 8 ומאוד לחוצה. החלטנו להיזהר עד סוף הטרמיסטר הראשון ולשמור על עצמנו קצת יותר מאחרים. העניין הוא שעם המשפחה שלי אנחנו נפגשים (לא יכולה שלא), לא נוגעים, לא מחבקים, משתדלים לשמור מרחק אבל לא מאה אחוז.. עם המשפחה של בעלי התחלנו להיפגש בגינה כששומרים על מרחק וזה מעולה מבחינתי. התעקשתי לא להיפגש עם הילדים הקטנים במשפחה למרות הגעגוע של בעלי. עכשיו בנוגע לחברים- אני מוכנה להיפגש באוויר ובשטח פתוח. לא ארוחות שבת משותפות עדיין ולא לבקר אחד אצל השני. מפחדת. בעלי, למרות שהיה איתי עד עכשיו בעניין הזהירות, לא מבין את זה ומשווה את היחס שלי לחברים ליחס למשפחה שלי. אומר שאני עושה איפה ואיפה. אני טוענת שזה בכלל לא אותו דבר. שאני לא סומכת על החברים שיהיו באמת סטריליים ועם המשפחה (למרות שאחי הקטן חזר לבית הספר) יותר קל לי. ההורים יודעים על ההריון וזה כמובן עוזר. יכולות לשתף איך אתן מתנהגות עכשיו? בעיקר אלו שבשליש הראשון? אתן נזהרות מאוד או שיש מקום בעיניכן להקל קצת?

יכולה לשתף ממני - פשוט לא נפגשת, לא משנה עם מי. זה בחירה שלך אם להיפגש או לא אבל בהנחה שאחיך חזר לבית ספר וזה...

אני ילדתי לפני חודשיים ועד עכשיו אף אחד לא ראה את התינוקת אני לא מסכימה להוציא אותה מהבית ולא מסכימה שיבואו לבקר ההורים שלו עובדים בחוץ ואני לא אקח סיכון תינוקת בת חודשיים למרות שכבר מתחילים להתעצבן עליי אבל לא מעניין אותי

אני מחכה עוד שבועיים ליראות מה מתפתח אחרי שפותחים את המשק....ואז אני יקבל החלטות יותר בקלות

בנתיים שומרת בלי שינוי.....כלומר מאד שומרת

אני גם בעד לא להוציא את הקטנה שלי ולא נפגשת עם המשפחות

אז אתן ממליצות להישאר בסוג של סגר למרות החזרה לשגרה?

החזרה לשגרה היא נטו כלכלית. אני לגמרי עם שיר. הייתי פחות מוטרדת מיציאה עם ילד קטן מאשר יציאה בהריון ו/או עם מחלות רקע... למרות שגם זה מפחיד לגמרי

אני גם שבוע 8 ואני מודה שאני לא לחוצה.. אני כרגע נמצאת בחל"ת אבל כן נפגשת עם חברים ומשפחה, יכול להיות שזה משאננות, חוסר ידע, אבל אני באמת לא הייתי מסוגלת להמשיך להשאר בבית בלי לראות אנשים. ופשוט מקווה לטוב :)

אני חודש וחצי חוץ מבדיקות לא יצאתי לשום מקום (שבוע 15) אבל תאמת אני לא בלחץ.. פשוט נשמעת למה שאומרים לעשות כי גם לא ידוע מה בדיוק הקורונה עושה לנשים בהריון ואם פוגעת בעובר. לפני שבוע הרשתי לעצמי לצאת קצת להתאוורר והלכתי לבת דודה שלי שגם היא בהריון ועם ילד בן שנתיים בבית שגם הם לא יוצאים מהבית. אז לא חושבת שיש סיבה לסטרס ולחץ מיותר פשוט להיזהר להישמר.. ישיבה עם חברים והתקהלות, קצת פחות כדאי כי אין לדעת אם שוב תהיה התפרצות ואיפה כל אחד היה

20% לחץ... לא יודעת למה אני פשוט לא נותנת לזה לשבש אותי. נפגשים עם חברים בשטחים פתוחים, משפחה אף פעם לא הפסקנו להפגש כי גרים ביחידה מאחורי ההורים אז זה מיותר בעיני. וגם לדעתי היה לבעלי קורונה והבריא. למה הכוונה... משרד הבריאות הדפוקים האלה הרשלנים בטירוף, הוא היה מאושפז עם דלקת ריאות, עשו לו בדיקת קורונה, חיכנו לתוצאות שבועיים!!!! כמובן כל הזמן הזה היה בבידוד, והם כמובן איבדו את הבדיקה. ושמעתי על כך כל הרבה מקרים כאלה, באמת שיש לנו משרד בריאות פח אשפה.

אני שבוע 10, והאמת שהקורונה ממש לא הלחיצה אותי, אולי כי כל התקופה עבדתי- ועדיין עובדת כרגיל.. ולא הרגשתי הרבה שינוי מהשגרה שהיתה לי לפני הקורונה.. פשוט שומרת יותר על ההנחיות. אבל, אני מאמינה שאם היה לי ילד קטן אז הייתי יותר בלחץ ובפחדים.

אני בכלל לא בלחץ.. אולי זה שאננות שלי.. אבל אני ממש מרגישה שסתם מלחיצים את כולם בלי סיבה מדוייקת.. ואולי זה גם כי אני המשכתי לצאת ולעבוד כל התקופה וגיליתי על ההריון בשיא הקורונה חח.. אבל מבינה את הפחד שלך למרות שאני חושבת שאפשר להקל קצת.. זה הרי לא יעלם מהעולם בחודשים הקרובים אם לא בשנים הקרובות ולכן אי אפשר להישאר בבידוד לנצח. גם בשביל הנפש זה חשוב