הערות מעצבנות של בני משפחה איך אתן מתמודדות עם זה? כל אלה שחיים בסרט שהם מומחים לצרכי תינוקות ומוצאים לנכון להעיר הערות בסגנון "קר לה" ,"חם לה", "אתם חייבים להחליף לה מוצץ" "היא נראית רעבה" וכו' זה מרתיח אותי! ומה שהכי מעצבן זה שרוב ההערות האלה אני מקבלת מההורים שלי! ראבק, שחררו ותנו לי ללמוד להיות אמא, חלאס לדבר איתי כאילו אני בת 5 ואתם לא סומכים עלי. זאת התינוקת שלי, אני מרגישה אותה ויודעת הכי טוב מה היא צריכה. והדובדבן שבקצפת; היום נפגשתי עם אמא שלי. נזכרנו ביום הלידה. מראק ביקשתי מההורים משני הצדדים לא להגיע לפני שאלד כי יש להם נטיה להלחיץ. הייתי עם בעלי ודולה. נכנסנו לחדר לידה, עשו לי זירוז וישר שלחתי הודעה לאמא שלי שאנחנו "מתחילים" ונעדכן כשאלד כי אני כבר מרגישה צירים. ושאם אנחנו לא מדברים איתם, אין צורך להתקשר ולדאוג, כי כנראה שזה לוקח זמן, בכל זאת לידה ראשונה. ילדתי בשעה 1:50, שעה לאחר מכן כשהיינו בהתאוששות בעלי שלח להורים שלי הודעה ותמונה של התינוקת. מיותר לציין כמה בעלי היה נרגש, ובהתחלה שקוע בי ובלנסות לעזור לי במה שאפשר, ואז כשתפרו אותי היה עם התינוקת. קיצר אתן בטח מבינות שהדבר האחרון שהוא חשב עליו במהלך הלידה ובשעה הראשונה אחרי הלידה - זה לדבר עם המשפחה. הוא היה איתי ועם התינוקת. אז היום אמא שלי אמרה לי משפט שעיצבן אותי בטירוף; "טוב שבעלך עשה טובה ונזכר לשלוח לנו הודעה שילדת" 😳 עניתי לה "סליחה באמת שהיה לו דברים יותר חשובים לעשות מלשלוח לך הודעות במהלך הלידה. מי שישמע לשלוח הודעה שעה לאחר לידה זה קטסטרופה". ממש נפגעתי מהמשפט הזה. במקום לשמוח שבעלי דאג לי והחזיק לי את היד כל התהליך, וממש תמך בי וחיזק אותי, ואז דאג לתינוקת, היא זורקת לי את המשפט המעצבן הזה!!! אין לי כבר כוחות לזה. איך הייתן מגיבות?

*מראש ביקשתי לא להגיע

**מהעצבים לא ציינתי שמאז שהתחילו צירים (מאז ששלחתי הודעה לאמא) ועד הלידה עבר 11 שעות. לידה לא הכי קלה. בגלל זה לא חשבנו על ההורים שלי בכלל, היינו מרוכזים בתהליך..

תנסי לחשוב באיזה לחץ אמא שלך היתה, 11 שעות לא לדעת מה קורה עם הבת שלה זה המוןןן

לכן פשוט לא מודיעים שיוצאים לבית חולים...

אז תחשבי באיזה לחץ אנחנו היינו!!! מה היינו אמורים לעשות שידור ישיר מחדר לידה? הלידה לא הייתה קלה, בעלי היה סביבי ועשה את מה שדולה אמרה לו לעשות. וזב עניין אותו לפני כל דבר אחר ואני מאוד מעריכה אותו על זה שהיה איתי ולא התעסק בשטויות

אילה, היה לי תאריך לזירוז הזה, כי שבוע לפני כן התאשפזתי בהריון בסיכון בגלל ירידת מים. אז ההורים שלי ידעו שבוע לפני את התאריך. ידעני שאיך שאני נכנסת לחודש תשיעי- מיילדים אותי.

מסכימה איתך. אמא שלי לא ידעה שנכנסתי לחדר לידה, גם חמתי, וחמתי צעקה והתעצבנה עלינו איך העזנו לא לספר לה... דפדפי הלאה! אמא שלי להבדיל הבינה, יכול להיות שנעלבה קצת אבל בסדר סהכ הבינה והייתה אחלה כי היא מכירה אותי. בקשר להערות ספגתי עד שיצאתי על חמתי ומאז היא שוקלת הערות אליי...

הבנתייי מזדהה כל כך אני פשוט לא עונה לטלפונים😂😂 שיתמודדו אח"כ פותרים הכל חחח

דנצ', מבינה מה מעצבן? שזה לא חמתי, שאמא שלי מעירה לי ללא הפסקה, כאילו אני איזה חסרת אחריות. הם באו לבקר אותי אחרי הלידה, אמא שמה לב שהתינוקת מגהקת הרבה. היא אמרה "כדאי שתשאלי את הרופא למה היא מגהקת כל כך הרבה". עניתי לה שכבר שאלתי, וסיפרתי לה מה אמר הרופא ושזה בסדר. נחשו מה? כמה דק' אחרי זה נכנסה אחות ואמא שלי שואלת אותה כאילו אני לא נמצאת בחדר "תגידי, זה בסדר שהתינוקת מגהקת כל כך הרבה?" מה לא הבנת מתןך התשובה שעניתי לך, שהיית צריכה לשאול שוב ולקבל את אותה התשובה שאני אמרתי??? גם ככה הכל מלחיץ בפעם הראשונה ויש מלא רגשות אשם, אז למה להוסיף לחוסר ביטחון במקום לסמוך עלי ???

עדיף לכבות טלפונים להתרכז בלידה בלי לחץ, בסוף לשלוח תמונה והכל טוב.. מה זה יתן שנגיד שאנחנו בחדר לידה, לא ניצא מזה בטח יתקשרו כל חצי שעה או אפילו גרוע מזה יבואו😳 . אנונימית הייתי מתעלמת למי יש כח אחרי לידה לשמוע שטויות של אנשים.. ברור שמגנה על בעלי וממשיכה רגיל .

שלחתי לה הודעה רק כדי שלא תחשוב שאני בלידה מהבוקר ולא דיברתי איתם. אז בצהריים שלחתי הודעה שידעו איפה אנחנו ולא ידאגו.

מבינה אותך. ולדעתי היא הייתה צריכה להבין שלא בראש שלך שניה אחרי לידה לשלוח תמונות 🤷‍♀️😬😬

אבל הכי חשוב שלא תתרגשי מכלום ואם צריך שהבעל ידבר עם אנשים, כי אחרי לידה אנחנו עצבניות וחבל סתם עכשיו להתחיל לחשבן מה אומרים וזה

הבעיה שלך שאת מערבת יותר מדי ונותנת שיתערבו. את צריכה להעמיד גבולות ברורים בצורה מכבדת. אצלי - אין מצב שיתערבו בהנקה (זה לא משביע, אבל עכשיו הוא אכל), בגיהוקים (תני לו מים, הוא בן שבועיים), במקלחת, בשינה ובכל דבר...

דניאל, איזה מעצבן זה! היה לי מקרה דומה עם חמתי

דנצ', מה אני יכולה לעשות אחרת? איך מציבים את הגבולות האלה?? זה כל כך מעצבן שאני חושבת פעמיים לפני שאני משאירה אותה עם ההורים שלי, כי אח"כ אני צריכה לספוג מלא הערות. אז אני כבר אומרת לעצמי שעדיף להסתדר לבד, מאשר לשמוע אח"כ את כל המשפטים האלה.

דנצ', אפרופו הנקה. שיתפתי את אמא שלי שאני מתכננת להפסיק להניק כי החלטתי לחזור לעבוד. ואז היא (תוך כדי שהיא מחזיקה את התינוקת) מסתכלת עליה ואומרת לה כאילו בצחוק "אמא החליטה להשאיר אותך בלי החלב הטעים שלה?" אמרתי לה "אמא אני גם ככה עם רגשות אשם בגלל זה, את לא חייבת להוסיף לזה"

ממש! אני הייתי משוכנעת שאני אשמע את המשפטים המעצבנים האלה בעיקר מחמתי, ומאז הלידה 90% באים מאמא שלי!

את צריכה לבחור את הקרבות שלך. אני ספגתי המון על הנקה, עד שפעם אחת אמא שלי שמאוד אנטי הנקה אמרה "מה הוא אכל מסכן? קצת ציצי? הוא רעב" ופה כבר לא שתקתי ואמרתי שאני אבחר איך להאכיל את התינוק שלי ומורעב הוא ממש לא והנקנ זה לפי דרישה ואני לא מוכנה לשמוע את ההערות האלה. כל זה היה בטון מאוד תקין ובטוח בעצמו, ומאז אמא שלי אפילו התחילה לאהוב את ההנקה. והיא שנאה את זה מהיום הראשון ולא הבינה למה אני עושה את זה לעצמי... כל שיחת טלפון, כל מפגש...

תקין=תקיף

אני לאמא שלך לא הייתי עונה על זה ואם היא תעיר עוד הערה הייתי אומרת משהו בסגנון של זו הילדה שלי ואני אבחר איך להאכיל אותה ומה הכי טוב בשבילה ולא אף אחד אחר.

או חמתי... וואו ספר אני יכולה לכתוב עליה... היא אומרת למה אני מפנקת את הילד בגיל שבועיים והוא יתרגל לידיים ולא להרים... מי בכלל טורח להקשיב לה ולהתעצן נכנס מאוזן אחת יוצא משניה. קשה לומר את זה לאישה הורמונלית מניסיון אבל בחיי שזה ככה