היי רונלי- שאלה על טמפרמנט, חשוב לי מאוד! היי, שאלתי כבר בפורום של האמהות אבל חשוב לי מאוד לשאול איש מקצוע, ואולי אם צריך תוכלי להפנות אותי לגורם שמבין בכך. קודם אשאל ואז אסביר 1) האם הבת שלי חרגיה בהתנהגותה ועליי לדאוג? 2) מה אני יכולה לעשות בפועל כדי להפחית את הצעקות? 3) איך להרגיע את עצמי? הבת שלי תכף בת 11 חודשים. מאז ומתמיד יש לה טמפרמנט ממש פעלתני ועצבני. אין לה טונוס שרירים גבוה, זה נדבק, אבל היא כזאת מאז שהיא קטנה. היא מתפתחת מהר "מדי" מבחינה מוטורית והיום היא פשוט מביעה את עצמה (גם שמחה וגם כעס) לרוב בצעקות חזקות ממש!!! היא מצד אחד חייכנית וחכמה וסקרנית וחברותית אבל מצד שני אני כבר לא מסוגלת לשאת את הצעקות שלה..כשהיא משחקת מילא, כי היא מגלה את הקול שלה וככה לומדים לווסתם את עצמם, אבל כשהיא כועסת ועצבנית וזה קורה מלאאא היא פשוט צורחת ברמה שזה מעורר בי תוקפנות בפנים!!! אני ממש צריכה להתאפק כדי לא לצעוק עליה בחזרה (וכבר קרה שלא התאפקתי!- ואז אני מחזקת את ההתנהגות שלה בלי לרצות!) אני אמורה לשמש דוגמה, משתדלת לדבר בנועם, לעזור לה לפרוק אנרגיה אבל לא מצליחה... אני מבינה שהיא עוד לא מדברת ולכן צועקת אבל זה לא בכי של תינוק, זה צעקות עזות...ולי כבר קשה איתן... אני לפעמים מאשימה את עצמי כי בחודשים הראשונים לחייה בעלי ואני עברנו משבר ורבנו המוןןן אז אולי זה השפיע עליה. לכן אנחנו ממש משתדלים כבר כמה חודשים לדבר יותר בנחת אבל זה לא עוזר אני רוצה לדעת אם יש עוד תינוקות כאלו או שאני "הרסתי את הילדה"... וגם איך להתמודד: אם אתן מענה מיידי לצורך שלה כל פעם שהיא צועקת היא מצד אחד תקבל את תחושת אומניפוטנטיוץ שתינוקות זקוקים אבל מצד שני זה יהווה חיזוק חיובי והיא תמשיך לצעוק..(וגם אולי זה כבר גיל של גבולות עדינים) ...אם אני מתעלמת כדי להיות אדישה לצעקות ולא לעשות מזה עניין אז אני מרגישה אמא רעה ולא ממלאה את הצרכים שלה... דוגמאות ביומיום: כשאני לא מאפשרת לה משחק מסוכן היא כועסת עם כל הגוף, ממש כמו גדולה משלבת ידיים כזה וצועקת חזק, נהיית אדומה. (לפחות נרגעת יחסית מהר) בזמן אוכל אם נתתי לה ביס ממשהו ורצתה משהו אחר שבצלחת היא צורחת ומתעצבנת. אם צריך להחליף לה חיתול והיא לא רוצה אותו דבר (וזה מלווה בבעיטות וסיבובים וניסיון לעמוד ולהקשות את הגב)... ולפעמים סתם ככה רוצה יחס וצועקת... פליז תעזרו לי להתמודד וגם להבין אם זה חריג או לא

לא חריג. היא לא יודעת לדבר וזו התקשורת שלה. זה מתמתן עם הגיל, שלי צרח הרבה יותר פעם בהשוואה לעכשיו (אבל עוד צורח)

.

היי יקרה, לא קילקלת, הכל בסדר. שום דבר לא בלתי הפיך ועצם זה שאת כותבת ככה וחשוב לך לבדוק את זה מראה שאת מדהימה ושהיא חשובה לך ואת תוכלי לעזור לה ולך לצעוק פחות. מבחינתי אין דבר כזה תינוק ש"רק רוצה יחס", מאחורי כל צעקה יש איזשהו צורך, גם אם זה בתשומת לב. הגישה שלי היא תמיד להבין מה הצורך ולנסות לעזור ככל האפשר. זה לא אומר שתמיד אנחנו ניתן מענה מדויק אבל תמיד נתייחס. למשל - אם רוצה לשחק במשחק מסוכן נגיד לה : "אני רואה שזה מסקרן אותך אבל המשחק הזה מאד מסוכן והוא אסור" ונרחיק אותו. תמיד ניתן לה לגיטימציה ואז נפעל לפי מה שמותר או אסור. תמיד ננסה לראות דברים מהעיניים שלה ולתווך. למשל בזמן האוכל אם רוצה אוכל אחד נגיב ברוגע ונגיד: "אני רואה שאת רוצה את מה שיש שם, בסדר אני אביא לך". ברגע שאת תשקפי לה ותרגיעי אותה היא תוכל להירגע. בהחלפת חיתול: "עכשיו מחליפים חיתול, את רוצה שנחליף כאן או בחדר?, / כאן או על שידת ההחתלה, לתת לה גם קצת שליטה לפעמים

תודה רבה!!! התשובה שלך מרגיעה אותי ומדייקת אותי .. אני אנסה יותר לשקף ולאפשר לה לבחור..