נואשת, טמפרמנט עצבני פליז תגידו שיש עוד כמוה תקשיבו, אני נואשת, קודם אשאל ואז אסביר: 1) האם היא חרגיה ועליי לדאוג? 2) מה אני יכולה לעשות בפועל כדי להפחית את הצעקות? 3) איך להרגיע את עצמי? הבת שלי תכף בת 11 חודשים. מאז ומתמיד יש לה טמפרמנט ממש פעלתני ועצבני. אין לה טונוס שרירים גבוה, זה נדבק, אבל היא כזאת מאז שהיא קטנה. היא מתפתחת מהר "מדי" מבחינה מוטורית והיום היא פשוט מביעה את עצמה (גם שמחה וגם כעס) לרוב בצעקות חזקות ממש!!! היא מצד אחד חייכנית וחכמה וסקרנית וחברותית אבל מצד שני אני כבר לא מסוגלת לשאת את הצעקות שלה..כשהיא משחקת מילא, כי היא מגלה את הקול שלה וככה לומדים לווסתם את עצמם, אבל כשהיא כועסת ועצבנית וזה קורה מלאאא היא פשוט צורחת ברמה שזה מעורר בי תוקפנות בפנים!!! אני ממש צריכה להתאפק כדי לא לצעוק עליה בחזרה (וכבר קרה שלא התאפקתי!- ואז אני מחזקת את ההתנהגות שלה בלי לרצות!) אני אמורה לשמש דוגמה, משתדלת לדבר בנועם, לעזור לה לפרוק אנרגיה אבל לא מצליחה... אני מבינה שהיא עוד לא מדברת ולכן צועקת אבל זה לא בכי של תינוק, זה צעקות עזות...ולי כבר קשה איתן... אני לפעמים מאשימה את עצמי כי בחודשים הראשונים לחייה בעלי ואני עברנו משבר ורבנו המוןןן אז אולי זה השפיע עליה. לכן אנחנו ממש משתדלים כבר כמה חודשים לדבר יותר בנחת אבל זה לא עוזר אני רוצה לדעת אם יש עוד תינוקות כאלו או שאני "הרסתי את הילדה"... וגם איך להתמודד: אם אתן מענה מיידי לצורך שלה כל פעם שהיא צועקת היא מצד אחד תקבל את תחושת הכל יכול שתינוקות זקוקים אבל מצד שני זה יהווה חיזוק חיובי והיא תמשיך לצעוק..(וגם אולי זה כבר גיל של גבולות עדינים) ...אם אני מתעלמת כדי להיות אדישה לצעקות ולא לעשות מזה עניין אז אני מרגישה אמא רעה ולא ממלאה את הצרכים שלה... דוגמאות ביומיום: כשאני לא מאפשרת לה משחק מסוכן היא כועסת עם כל הגוף, ממש כמו גדולה משלבת ידיים כזה וצועקת חזק, נהיית אדומה. (לפחות נרגעת יחסית מהר) בזמן אוכל אם נתתי לה ביס ממשהו ורצתה משהו אחר שבצלחת היא צורחת ומתעצבנת. אם צריך להחליף לה חיתול והיא לא רוצה אותו דבר (וזה מלווה בבעיטות וסיבובים וניסיון לעמוד ולהקשות את הגב)... ולפעמים סתם ככה רוצה יחס וצועקת... פליז תעזרו לי להתמודד וגם להבין אם זה חריג או לא

אין לי ידע בנושא, רק ביחס למה שקראתי אתן טיפ קטן שחמותי נתנה לי: אף פעם לא לקחת משהו מהילד מבלי לתת משהו אחר בתמורה. נגיד היא מתעניינת במשחק מסוכן, במקום לקחת לה פשוט, מיד לעניין אותה ולבלבל אותה עם משחק אחר ׳וואו תראי מה יש לי פה׳ ולהסב את תשומת ליבה למשחק אחר ואז בעדינות לקחת/להחביא את המשחק המסוכן. לא יודעת כמה עזרתי, אבל זה ממש עוזר לי בהתנהלות בכל מיני סיטואציות במהלך היום עם הילד. 😊

תודה פיקסל, זה דווקא טיפ חשוב, לפעמים אני מיישמת אותו אבל לא תמיד, אעלה אץ סה יותר למודעות... ואשמח להתייחסות של עוד בנות לגבי שאר הדברים שכתבתי...🙏

עוקבת.. גם אני לפעמים מגיעה לסיטואציות כאלו😱😭 אני לא נותנת מענה מיידי לבכי, כאילו זה לא נכון לכתוב את זה ככה. אבל תלוי מה סוג הבכי. מאמינה שאת כבר מבדילה, מתי זה בכי אמיתי שכואב לה או מציק לה או שהיא רעבה. או שזה בכי שדורש יחס כי מה שהיא מקבלת לא מספיק לה. או שזה בכי נעלבי, כי לא הרמתי אותה על הידיים בפעם המי יודע כמה ודברים בסגנון. אצלי היא בוכה כשהיא מסיימת לאכול ארוחה. ומה לעשות? אם אני לא אעצור אותה, היא לא תסיים. (ואני מדברת על ארוחה מלאאהההה כמו של מבוגר) אז היא צועקת, בהיסטריה, נהיית אדומה, נחנקת מהרוק שלה, ולא מפסיקה גם כשאני מרימה אותה מהכיסא אוכל. אבל היא מפסיקה כשלא מביאים לה יחס לבכי כזה. או שאם היא עדיין בכיסא אוכל, אז היא זורקת את הראש אחורנית ומתחילה לייבב בבכי. (גם כשהיא לא מקבלת מכה).. אני לא יודעת איך להתמודד איתה. באמת. לפעמים באלי לדפוק תראש בקיר. יש מצבים כאלו שהיא ממש בוכה בהיסטריה. ואני נפשית כבר לא יכולה לשמוע את זה, אני מושיבה אותה בשולחן פעילות בחדר שלה, סוגרת את הדלת, ועומדת שניה במרפסת, בטלפון, שותה מים וחוזרת אליה לחדר. השפיות שלי יותר חשובה. במיוחד שאני לבד רוב היום, ורוב השבוע. מבכי אף אחד לא מת עדיין. בטח שלא מבכי של כמה דקות. אבל זה עדיף על להרים עליה את הקול או להתעצבן.. ואני מרגישה איך העצבים זורמים לי בגוף. ממש מרגישה את זה. אז לפעמים אני נמנעת מלהגיע למצבים כאלו. לא יודעת כמה זה נכון או לא, אבל זה נותן לי שניה להתאפס עך עצמי..

.

ווי לולה אץ גורמת לי להרגיש גם שפויה!!! כל כל מזדהה! זה פשוט קשה...