הורמונים? שבוע 11. נראה לי שאיבדתי פרופורציה. אני רוטנת וכועסת כל הזמן,בעיקר על בעלי. בוחנת אותו בנכונותו לסייע/לעשות לי/ עד כמה הוא רגיש ובמבחן התוצאה פשוט כועסת ומאוכזבת. היום ביקשתי שיעזור לי במצעים ובמקום החלוקה שקבעתי בנינו הוא החליט שהוא רק מוריד הכל וזה מספיק. מאז עברו כמה שעות ואני לא נרגעת. רק מאכילה את עצמי סרטים ומחשבנת מה עשה או לא עשה. כשהוא מנשק אותי אני עוצרת את הנשימה ואומרת לו שלא ינשום לכיווני. בקיצור מרגישה שאני לא חושבת צלול והוא פגוע אבל לא יכולה לעזור לו כרגע. מה קורה בגזרתכן בשבועות אלו???

יכולה להעיד על עצמי , שאני אומרת לבעלי בדיוק מה אני צריכה ממנו, מה מפריע לי בו- כן כן בו למרות שזה לא אשמתו שאני רגישה לריחות כרגע והוא מבין ומכבד ומאוד משתדל. אבל הוא בוותק של 3 הריונות איתי (הרביעי זה הנוכחי) אז הוא יודע שאין לו יותר מידי מה לעשות אלא להקשיב לבקשותיי. בהריון הראשון הוא היה מסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח ולא הבין בכלל מה אני רוצה ממנו.. אז ישבתי והסברתי לו בנחת ובנועם והוא הבין. לא לבוא בכעס ובעצבים- זה רק עושה את ההיפך וזה לא המטרה.