לא יכולה כבר עם בעלי. פשוט לא יכולההה-פורקת עצבים🤬🤬 הוא מתנהג כמו ילד קטן!!!!! מקטין ראש בכל דבר שקשור לילדה. אבל ממש בהגזמה. הכל הוא עושה בלי חשק, בלי רצון לעזור, סתם עושה. בלית ברירה. חמישים אלף פעם עושה את אותו הדבר, בצורה הלא נכונה. ודיי, כמה אני יכולה לחזור על עצמי? הוא לא ילד בגן!!!! עוד שניה בן 30! רבאקקקק.. למה כל דבר שאני מבקשת ממנו, הוא ממש עושה לי טובה.. וזה לא בשבילי, זה בשביל הבת שלנו! זה מחרפן אותי.. עשרות פעמים דיברתי איתו על זה! והסברתי לו, ממש כמו שמסבירים לילד בן שנתיים, דיברתי לאט וברור, וכלווום! כאילו דיברתי לקיררררר!!!!! למה הוא מבין מפעם אחת דברים טכניים (שקשורים לרכבים ומכונות) אבל דבר כלכך פשוט ובסיסי צריך לחזור אלפי פעמים, עד שאני כבר מאבדת את הסבלנות ומרימה את הקול! למהההההה???? אתן יודעות מה ביקשתי עכשיו ששבר אותי, ואני כולי עצבנית? הילדה נרדמה בהנקה, ביקשתי ממנו בהודעה, שייפתח את החדר שלה, יוריד את התריס, ויזיז דברים שמפריעים מהמיטה שלה. והוא כמו תמיד קורא רק את הדבר הראשון, וזהו. ואז אני מגיעה לחדר שלה, ורואה שאין לי איך להניח במיטה. וגם החדר מואר ממש! מה מה ביקשתי כוס עמק ערס!!!!! לא ביקשתי שירדים אותה, לא ביקשתי שיאכיל אותה, או יחליף לה טיטול. רבאאאאקקק מה כולה ביקשתי לפתוח תחדר ולעשות לה אווירה נעימה, שתוכל לישון? אבל לאאאא. למה שיעשה??? באה אליו, הןא כבר נוחר כאילו לא היה ער שניה לפני זה.. והילדה בסוף התעוררה כמובן. היא הייתה מתעוררת בכל מקרה, גם אם הייתי מנסה להזיז לבד את השמיכה מהמיטה ולסגור את התריס בחדר שלה. אבל הוא כבר בבית, והוא יכול לעזור, אבל העזרה שלו שווה לתחת!!!!!

מוכר ... אין לי איך לנחם או לתת עצה טובה. מזמן למדתי לסמוך רק על עצמי וזה ממש מבאס. אני מידי פעם אומרת לו שהייתי בטוחה שהוא האבא ולא רק תורם זרע. מתנער ליום וחצי ושוב הכל חוזר לקדמותו. אומר אני זה לא את. מבאס

אמאללללההההה.. זה לא משתנה אף פעם??? עזבי שתקופה ארוכה היה אומר בצחוק שהילדה בכלל לא שלו אלא של השכן. שזה היה כלכך מעליב. כי נכון וברור ששניה וחצי אחרי שהתחתנו אני ארוץ לאחד השכנים לשכב איתו. גם הבדיחות שלו כבר מזמן לא מצחיקות. זה כלכך דבילי להתעצבן מזה, אבל אני כבר לא יכולה באמת!!!! אני כבר לא יודעת באיזו שפה לדבר איתו!!!! אני כבר מרגישה כמו תקליט שבור. כל פעם לחזור על עצמי עשרות פעמים? דיי..

אני חושבת שכשהם רואים שאנחנו מתקתקות הכל אז הם מורידים הילוך. אומרים שאחריות לא מתחלקת ב2. היא תמיד אצל אדם 1. אני רואה בדברים אחרים שברור לי שזה לא שייך אליי הוא עושה לבד ואני חלא צריכה לחפור. הוא אדם טוב. פשוט בכל מה שקשור לילדים אני לא ממש משחררת אז הוא התרגל שזה אחריות שלי ואם כבר ביקשתי אז הוא עושה טובה. אז בעצם כן יש לי עצה.להחליט שחלק מהדברים שקשורים לטיפול באחריות שלו ולשחרר את זה בראש שלך. אני לא מצליחה. פרפקציוניסטית והילדים הם החשובים ביותר

ואם בעלי היה אומר לי שהילד של השכן הייתי מתחרפנת עליו..מבחינתי משפט ממש לא לעניין גם אם נאמר בצחוק

חייה את זה גם....מתמודדתת עד שיעלה ליי

הדס צודקת שהאחריות לא מתחלקת לשניים.. לא קל לשחרר ולתת להם לבד אבל ברור שזה עובד.. הקטע שברגע שהחלטת לשחרר אסור לך להעיר ברגע שאת בודקת אחריו החזרת את האחריות אלייך..

לעומת נשים אחרות(ושמעתי הרבה סיפורים) אני סומכת על בעלי בעיניים עצומות! אפילו יותר מאשר על אמא שלי. כי הוא לעומת אחרים, כשהוא עושה משהו, הוא עושה לפי איך שאני מבקשת שייקרה. אם זה אוכל, או טיטול, או להרדים. (יכולה לספור על יד אחת את כמות הפעמים) אז בקטע הזה אין לי בעיה. למרות שאני פרפקציוניסטית. אבל איתו למדתי לשחרר. אבל כל השאר?? הקטע הזה שהוא מקטין ראש, ועושה כל דבר ממש בכוח, כאילו אני מבקשת ממנו להחליף לאיזה קשיש טיטול. כאילו כל דבר הוא עושה ממש בלי חשק ורצון. ומאבד את הסבלנות ממש מהר. 😭🤬

חבל לך על העצבים תרפי ותביני שאנחנו נשים פי אלף יותר טובות מהם הם פשוט סתומים שלא מבינים כמונו ומזל שיש לתינוקות שלנו אותנו לנו יש חוש לילדים יש לנו חוש אימהי וחוש לבית בקיצור אנחנו אלופות תתעודדי שנולדת אישה !! חחח

אפרת כנראה לא הבנת מה כתבתי.. אם הוא כבר מסכים לעשות משהו, אני לא מבקרת אותו. בכלל. לא אומרת מילה. אני מדברת על עזרה שביקשתי ממנו. עזרה שאני מבקשת ממנו מידי פעם, כשאני כבר לא יכולה. באמת שהוא עוזר בלחץ 10% כל הזמן. ואני מדברת על תקופה של 11 חודשים כבר!!! להרדים אותה זה ממש סרט בשבילו. מסרב לתת לה אוכל. (מפחד שתיחנק, למרות שהיא אוכלת כבר אוכל רגיל של גדולים באופן עצמאי. ) הכוונה בלתת אוכל, זה לחמם, ולהגיש לה. וכמובן לשבת מולה. אבל גם כשזה היה אוכל טחון הוא פחד לתת לה. קיצר על כל דבר הוא מוצא מה להגיד נגד. כבר נמאסו עליי התירוצים העלובים האלו..

יפיתוש הלוואי ויכלתי. באמת. אבל אני מרגישה שאם לא אבקש עזרה, אני אקרוס. פיזית ונפשית. הוא עובד, אני מבינה, אבל אני לא מבקשת ממנו לקום באמצע הלילה, והוא לא נמצא איתה כל היום. אבל חג או סופש, הוא צריך מעצמו לתת יד. אני לא צריכה להתחנן אליו. הוא בעלי, וזו הבת שלו, בשר מבשרו, יירצה או לא יירצה, והוא צריך לעזור. גם אם לא באלו. למה אני רוצה לקום באמצע הלילה? כנראה שלא. אבל אני עושה, כי זה חלק מהתפקיד שלי כאמא, כהורה לילד.

שבי איתו ותגדירו לו תפקיד שהוא רק שלו. באופן קבוע. מה שהוא יבחר ארוחת ערב, מקלחת, משחק. שזה יהיה באופן קבוע ורק באחריותו

הדס לצערי זה לא אפשרי. כי הוא לא נמצא בבית באופן קבוע. הוא איש קבע שלא ישן בבית כל יום. אז גם אני נמצאת עם הילדה רוב השבוע לבד. אשכרה לבד. וגם בסופשים הוא מקטין ראש. וכבר דיברתי איתו. והוא הבטיח, ונשבע לי שהוא יעשה יותר, ויעזור וייתן לי לנוח. נראלך שזה קרה???? יום אחד אחרי, וגם זה בלחץ. מקלחת? אין מה לדבר על מקלחת אפילו כשהוא בבית. הוא מסרב אפילו לנסות לעשות בשביל הילדה משהו חדש שלא עשה. נגיד מקלחת. לא מוכן אפילו לשמוע על זה!! אוכל?? אין בעיה עם אוכל. אם אין ציצי, יש מקפיא מפוצץ בחלב. מפוצץ!!!! אבל המשפט שלו "היא רעבה" מחרפן אותי. היא רעבה? תן לה בקבוק. תפשיר לה חלב. יש. בשפע. כמה שתרצה. יש שם חלב שיספיק לשבועיים בכיף(בלי הנקה אחת), אולי אפילו יותר. אין חלב? נגמר? פג תוקף? יש תמל סגור למקרה חירום. לא בא לה חלב? תן לה פרי. תן לה בייביביס או במבה. אבל לא!!!! הוא יעשה הכללללל, כדי שהפתרון היחידי יהיה ציצי! כי כזה הוא, אגואיסט.

נשמע ממש מורכב ולא פשוט.

אכן. מורכב. אבל לתקן רכב צבאי? פחחח מזה? זה שטויות בשבילו. עושה את זה מתוך שינה עם עיניים עצומות!!!! לפרק מנוע מטנק? עשר דקות על השעון.. זה נשמע כמו דברים פסיכיים, שבלתי ניתנים לעשיה. אבל הוא יכול! אבל בשביל הילדה שלו? קשה לו. מסכן. מי יישמע צריך דוקטורט כדי לעשות את הדברים האלו.

אולי תנסי לדבר איתו על זה שישים לב? גם בעלי היה ממש ככה מדברים איתו ולא קולט עד שעשיתי לו שיחה והוא התחיל יותר לעזור.

מוכר! אני פשוט התחלתי לתת לבעלי את משימת ההרדמה! התינוק בוכה באמצע הלילה הוא צריך לקום אליו עד שירדים אותו. הפלא ופלא זה עבד!

ליאל- דיברתי איתו עשרות פעמים! פנים מול פנים, בהודעות בטלפון איך לא.. הכל חוזר לנקודת ההתחלה.. אסתי, הלוואי אצלינו זה היה עובד. הוא פשוט מסרב לנסות יותר מזמן מסויים. אחרי זה הוא מביא אותה אליי, וביי.

זה כמובן לא קרה בנחמדות.... צעקתי עליו ודרשתי ממנו להתבגר!!! גם בעלי הוא ילד קטן של אמא... בהתחלה התנהגתי כמו אמא שלו, לא קם בלילות הכל אני עושה... עד שהבנתי שאני קורסת, ושאם זה ממשיכה בדרך הזאת אני מאבדת את עצמי! נילחמתי לשינוי... היום בילד השני, הקטן בוכה הוא קם אליו באופן אוטומטי. ואני חושבת שבגדול זה עשה לו טוב... הוא עושה את המקלחות בבית, לוקח ומחזיר מהגן, מחליף חיטולים הכל!!!