שבוע 14 ואני כמעט בטוחה שאני מתחילה להיכנס לדיכאון כתוצאה מההריון. ההריון רצוי חיכיתי לו ועברתי המון דברים בדרך בשבילו לאחר הלידה הראשונה שלי שהייתה טראומתית חוויתי דיכאון קליני והתחלתי טיפול בציפרלקס. אני לא מצליחה לצאת מהבית בקושי לתפקד בתוך הבית אם בכלל לצאת מהמיטה. כל תנועה שאני עושה מפחידה אותי שלא משהו יגרום להריון להיפסק. ההיגיון מנותק לחלוטין והנה שאני מסבירה אני מבינה בדיוק שזה לא הגיוני אבל החרדות גוברות על זה. אני לא מצליחה להיות האמא שהייתי לילד שלי, לא מצליחה להתפרנס, לא מצליחה להחזיק את הבית .. ואני קצת מתביישת להודות בפני הסובבים אותי שאני סובלת מדיכאון כי באמת שאני חושבת על זה בהיגיון אין לי שום סיבה 😞

כל מי שנכנסת ברוכה הבאה

מה מונצלת יותר לגזים סימיקול או ליקצ׳יק?

בננות האם ייתכן שגם בהריון מתקדם עם שיליה קדמית בקושי מרגישים תנועות עובר ? רק מי שחוותה ויודעת לענות בבקשה