שבועיים אחרי לידה-פורקת אז אחרי 9 חודשים (שלי אישית לא קסמו ולא נהנתי מההריון בכלל) בהן אני מתמודדת עם שינויים גופניים, חוסר יכולת לאכול מה שבא לי, לשתות מה שבא לי ולעשן מה שבא לי, להתלבש איך שבא לי,לישון על הבטן כמו שבא לי.. כאבים שונים, חרדות ופחדים.. מגיעה הלידה, ובמקום הקלה יש החמרה.. עוד שינויים גופניים ,הפעם לצמיתות? בטן נפוחה ונפולה, חזה נפול למרות שלא הנקתי.. כאבים מהלידה, תפרים, טחורים,דימום בלתי נפסק.. טיטולי קוטקס, בגדים רפויים.. פיג׳מה 24/7,והקורונה שמנעה ממני כל עזרה מאמא או חמתי .. ויש תינוקת, גורה מהממת שלי שאני מתגעגעת אליה גם במקלחת והיא לא אשמה בכלום, אבל היא בוכה ויש לה גזים וצריך להאכיל כל 3 שעות ולפעמים פחות .. פשוט מתוסכלת.. באמת.. לא מצליחה להילחם בהרגשת התסכול והעצב , והיא בוכה ואני בוכה איתה.. ובעלי לא מבין וכועס ושואל איך אני מתלוננת הרי אני אמא שלה.. ואז אני עצובה שאני עצובה ולמה אני לא שמחה ומוקירת תודה כמו שאני אמורה להיות.. למה כלכך עצוב לי וקשה לי.. מה אני עושה לא בסדר..

את אחרי לידה, כולך כאובה ומלאת הורמונים. ברור שתהיי עצובה. במיוחד שמה שמקל זה האנשים שסביב שעוזרים. ואת כרגע בלי התמיכה הזו בגלל המצב. את אמא מהממת וטובה וצריכה שיראו גם אותך. שיקרא קצת על נשים אחרי לידה ויבין... תגידי לו מה את צריכה ממנו. הם לא יודעים לבד. שיכין לך אוכל, שתיה, יחזיק אותה שתתאווררי כמה דקות... החלמה מהירה ורק טוב❤

ותדעי שזו תקופה לא פשוטה אבל עוברת מהר ואחרי זה יותר קל

אין ספק שלהביא ילד זה כולל את כל מה שרשמת.. איך היית לפני ההריון? מה חשבת על הריון? על ילד? יכולהיות שתמיד ראית את הנשים שבהריון והיית מדיימנת הכל ורוד.. ולא שמעת מהסביבה שזה כם קשה לפעמים.. שזה הורמונים.. שהגוף שלך כבר לא יהיה כמו שהיה.. קודם כל תנסי להסתכלי על הכוס המלאה.. יש לך ילדה מהממת ב"ה בריאה בגופה.. את בריאה. הדימום יעלם הגוף כן יחזור ליותר טןב מימה שעכשיו.. קצת ספורט לא יזיק.. זה תקופה שץעבור ואת תהיי יותר חזקה.. גם עכשיו עדיין את עם הורמונים של הלידה. זה שינוי גדול והגיוני איך שאת מרגישה.. אבל מנחמת אותך שיהיו ימים טובים יותר.. רק קצת סבלנות! ותעשי לך רשימה אילו דברים טובים את כן מצליחה לראות...

את עושה ההכל טוב מאוד. את מלאה ההורמונים וזה בסדר שקשה ועצוב. ממליצה לך לדבר עם מישהו (אם אפשר - עם פסיכולוג) כדי להתמודד עם העצב שלא יהפוך לדיכאון וגם אם יש דיכאום - זה בסדר. אפשר להתמודד עם הכל ואת לא לבד. זה קשה ממש. החוסר שעות שינה, חוסר שגרה, חוסר חיים נורמאליים. את בסדר גמור. מותר להיות עצובה, רק אל תשאבי לתוך זה.

וואו את מהממת!! דבר ראשוו כל הכבדו! ואת אמא מקסימה!! ואת יכולה להיות רגועה כולם מרגישות ככה אבל זה עובר עוד שבועיים תרגישי הרבה יותר טוב ותתחילי להנות ולחזור לחיים

כמה אני מבינה אותך, למרות שילדתי לפני חצי שנה והייתי אצל ההורים שלי עדיין הכנתי אוכל ועשיתי כמעט הכל כי אמא שלי הייתה בעבודה. אני זוכרת שבועיים אחרי לידה היה לי משבר נוראי! ישבתי על אדן החלון שמתי שירים ופשוט בכיתי. בכיתי שאני לא יכולה לעזוב את הבית כי הילדה תלויה בי ואני האוכל היחיד שלה. אני לא הצלחתי להבין אם כואב לה או אם היא עייפה או שבכלל עשתה קקי ופיפי. ואז אחרי חודשיים אני קולטת שיפור רציני, הילדה יותר רגוע והכל עובר. יש לי זמן לעצמי ואני שוכחת שהיה לי קשה ואני רוצה עוד ילד פתאום. תהיי סבלנית ואל תכנסי מזה לדיכאון יותר עמוק. את לומדת מה זה להיות אמא ואת עושה את זה מצויין!

תודה רבה בנות כמה מנחם לשמוע הבנה❤️