ללכת או להישאר?? 🥺 אני בהריון הראשון שלי, נשואה 9 חודשים, נמצאת בחודש 8. אני מרגישה שעשיתי את טעות חיי עוד לפני החתונה. היו המון נורות אדומות ובכל זאת נשארתי והתחתנתי. יצאתי מטומטמת שלא הקשבתי לאיטואיציות שלי.. הבן אדם חושב רק על עצמו, האגו שלו בשמיים, כל מריבה הוא מאשים אותי שאני לא בסדר, אני זאת שניגשת ומפייסת גם כשהוא טועה, הוא מקטין אותי וכשהוא רואה שאני בוכה זה לא עושה לו כלום! אין לו שום רגישות כלפיי בטח ובטח כלפי המצב למרות שאמרתי לו שזה עושה המון נזק לעובר הוא ממשיך בשלו.. אומר שגם הוא סובל, שהריבים עושים נזק גם לו (מה הוא משווה בין אישה בהריון אליו?!) אז החלטתי לאזור אומץ ושיתפתי את אמא שלי.. היא נתנה לי את הכוח להחליט שאני לא נשארת בחיי נישואים שכאלה ואמרה שכמה שיותר מהר זה עדיף.. אני לעומת זאת נורא מתלבטת אם לחכות לאחרי הלידה או כמו שהיא אומרת להתחיל את התהליך כבר עכשיו.. אבל עכשיו מה שמטריד אותי זה מה יהיה הלאה? יש לי בן בבטן.. בע"ה ברית.. איך בוחרים שם?!?!? איך מתמודדים עם כל הגירושין תוך כדי ההריון? מה הצעד הראשון? יש לציין שאין לנו שום רכוש משותף או בית. אני מרגישה שאני ממש לבד מבחינת חברות.. אף פעם לא היו לי הרבה אבל גם החברות שלי - לא עוטפות ומכילות. אין אחת שאני יכולה לשתף ולפרוק ולהרגיש שהיא תהיה איתי באש ובמים.. מרגיש לי שכולן חברות אינטרס.. 😔

תתעלמי ממנו ותתני לו לרדוף אחריך

התחתנת איתו מסיבה מסויימת תזכרי מהי ותהי חכמה בדרך שתתקני את המצב

השליטה תמיד בידי האישה

התאהבתי במראה שלו בעיקר.. הייתי עיוורת וכשהציע נישואים כבר היה מאוחר מידיי.. חטפתי רגליים קרות לקום וללכת. עכשיו משלמת מחיר כבד. החלטתי מה אני רוצה אבל שאלתי כמה שאלות שאשמח אם יענו לי שאדע איך להמשיך..

אני לא ממליצה להתגרש בהריון... את אמוציונלית ודברים יכולים להשתנות

הדברים התחילו המון לפני הנישואים.. חשבתי שישתנו הדברים ולכן נתתי הזדמנויות נוספות.. הבנתי שזה לא ישתנה ובעל שלא תומך באישתו במיוחד בהריון זה אמור להדליק לא נןרה אדומה אלא פרוז'קטור. מה גם שלא רק אני רואה את ההתנהגות אז אין עניין של הורמונים.. אמא שלי רואה כמה הוא לא מכבד וכואב לה עליי נורא. אמרה שהכתובת הייתה על הקיר. היא ניסתה המון פעמים לעצור אותי מלהתחתן איתו ואני נלחמתי כי פחדתי ממה יגידו..

את גם ככה בהריון וגם ככה כבר נשואה אז חכי קצת אין לך מה למהר... תשחקי בו את ותבדקי לאן הרוח נושבת עד סוף ההריון או אחריו את כבר תגבשי דעה יותר מוצקה ואולי היא גם תשתנה...

גם אני מממליצה לך לחכות לאחרי הלידה ולחשוב על זה,קל לפרק לא קל לבנות מחדש,תתאפסי על עצמך תנסי לדבר ללב שלו כמו אישה בוגרת ולפי זה תסיקי את המסקנות שלך להמשך,אמא שלך תמיד תהיה בצד שלך כי את חשובה לה אבל היא לא מכירה אותו כמוך,קחי לך זמן לחשוב ואם זה לא בשבילך תארגני לעצמך מחשבה מסודרת איך לגמור את זה בצורה מכובדת,הלב שלי איתך אהובה בהצלחה♥️

אני מסכימה עם כל מי שכתבה פה. הריון זו תקופה מאוד אמוציונאלית ולהתגרש תמיד תוכלי לעשות זאת אבל לא כעת. נצלי את התקופה הזאת לחזק את עצמך ואת הילד, לבחון את הדברים וכן במידה ואת מעוניינת לבדוק כיצד לסיים את הנישואין. לדעתי בשנה הראשונה והמשמעותית של הילד וההתאוששות שלך וחזרה לכוחותייך ואיזון ההורמונים בגוף... חכי שנה ראשונה שבה תכיני את הקרקע.. בחכמה ולא בפזיזות. זה הזמן להציב גבול לעצמך ובעצם לו.. מה את מוכנה לספוג ומה לא. גם אם הצד השני מתעלם תקחי את זה בעיקר לחוזק פנימי. את בזכות עצמך ולא לבד בעולם. לא זקוקה לאהבה וחיזוקים שלו ולא של אף אחד בעולם. נכון.. את תפגעי גם אבל תהיי חזקה ותקריני החוצה את ההחלטיות שלך. תלכי זקופה ובטוחה. תעשי לו בית ספר גם אם הוא יתחרט ויתנהג יפה.. כמו שאמרת זה הבן אדם ואין מה לעשות והוא לא ישתנה. מחזקת אותך מרחוק.. יגיע יום וזו תהיה תקופה רחוקה ממך בשלב כלשהו. בסופו של דבר תעברי את זה. יש כל כך הרבה נשים מדהימות וחזקות שהגיעו לשלב פרק ב' לחיים וקיבלו במתנה בן זוג וחיים טובים וראויים יותר. רק סבלנות וחכמה. בהצלחה! 😘

אני יכולה לומר לך שבהיריון שלי הרגשתי בדיוק את אותו הדבר הרגשתי שבעלי דורך עליי ומקטין אותי בכל סיטואציה וזה הרגיע למצב שאני בוכה לו מול הפנים וזה לא היה מעורר בו שום רגש! הייתי תקופה כל כך פגועה ונסגרתי בתוך עצמי, שאני לא יכולה בלעדיו ואז מה שהוא מתנהג אליי ככה העדפתי להישאר ולאכול אותה מה שנקרא...יום אחד כל כך כעסתי הגיע לי כבר הסעיף שאמרתי מספיק! למה שאני יאכל מרורים הבנתי שאני שווה הרבה יותר ושלא מגיע לי יחס כזה לא בתור אישתו ובטח לא כבן אדם. אמרתי לו שזהו אני איתך גמרתי חד משמעית! מגיע לי יותר טוב מיזה! הלכתי ולא ראיתי סיכוי שלחזור..בינתיים הוא התחיל להפנים וואלה עזבה אותי היא חסרה לי היא כן משמעותית עבורי ואז התהפכו היוצרות...מתקשר בוכה שיחות על גביי שיחות בסוף חזרנו! התנהג אליי מנימום אני מלכת שוודיה נשבעת שמאז הבטחתי לעצמי שאני חזקה לא רק מולו מול כולם ולמרות העצות של כולם והחיפזון כבר לחיים טובים תלוי רק בי

אמא שלך אישה חכמה שרוצה לטובת הבת שלה אני בטוחה אבל השתדלי לא לערב משפחה בדברים כאלה זה סימן שנשאר לנצח

כולכן אמרתן דברים מאוד נכונים אבל כולכן מתייחסות רק להריון! חשוב לי לציין שגם לפני ההריון וגם לפני החתונה הוא היה כזה.. זה לא חדש, אני פשוט בחרתי להתעלם. עכשיו בחודש 8 אחרי שספגתי כ"כ הרבה עלבונות הבנתי שהגיעו מים עד נפש. אנחנו לא גרים יחד כבר שבוע והוא לא מראה סימני חזרה או חרטה.. הוצאתי את כל הבגדים שלו מהבית הלילה והוא בא לקחת מהגינה מבלי לדבר. לקח-הלך. אם הייתה בו טיפת חמלה בטוחה שהיה עושה לזה סוף מזמן. מה גם יש לציין שהוא זה שהחליט לצאת.. הייתה לו אופציה להתנצל ולחזור אבל האגו שלו לא נותן לו..

חכי מאמי...גברים חוזרים על ארבע...בבקשה ממך תחכי ואל תתחנני שיחזור, גברים צריכים את הניעור הזה!

אז כמה זמן אני אמורה לחכות?

הצעד הראשון הוא להקדים אותו בבית דין למשפחה ולהתייעץ עם עורך דין אם ילך ראשון לרבנות הגירושים ימשכו יותר ממה שנראה לך בכל מקרה, אם יש לך הודעות והוכחות ליחס תשמרי הכל ותציגי בבוא העת למי שצריך בהנחה שעשית בחירה מושכלת, אף פעם לא מאוחר מדי לקום וללכת - גם כשיש רכוש משותף, גם בהריון וגם כשיש ילדים. הבריאות הנפשית והאושר שלך צריכים להיות מעל הכל. בהצלחה

אתם גרים באותה העיר ? כי אם אתם גרים רחוק מההורים ואת יולדת , הוא יכול לחייב אותך לגור באותו מקום עד שהילד בן 18. בכלל שתדעי, שכל עוד את עושה צעדים לפני שנולד הילד , הוא לא יכול להשתמש בילד כדי לשלוט בך. כי עוד אין ילד כרגע את מבינה ? אז אני ממליצה שאם את יודעת שאת מתגרשת, תתחילי מעכשיו. כי בטווח הרחוק משפטית זה יעזור לך. תתחילי להיות חכמה ולהקדים אותו כמו שאמרה איילת. ותתייעצי משפטית עם מישהו שמבין, עוד או משהו. וברית וכל זה אל תדאגי, את יכולה לגרום למצב שבחודשים הראשונים הילד רק איתך- במיוחד אם את מניקה. שנה הילד יכול להשאר רק איתך וזה קביל בבית משפט

בת כמה את ?

רק רוצה לחזק אותך. את עושה את הדבר הנכון לך ולבן שלך. מקווה שתעברי את התקופה בקלות

אני מבינה את כל מה שהבנות כותבות כאן, אבל את מעלה טיעונים לגבי המבנה האישיותי שלו, שהוא מקולקל מהייסוד. יכול להיות שהוא לא יודע מה זה להיות אדם תומך. אני לא בעד שתשארי, אני גם לא בעד משחקים ולא עגמת נפש מיותרת. אם זה לא זה , אז זה לא זה. יש לי קרובת משפחה שחיה בנישואים כאלה כבר 35 שנה והוא מתייחס אליה כמו לשפחה שלו. כי לא היה לה את האומץ לקום וללכת, והיום היא עושה את זה בגיל 60 ומשהו. אבל לאן הלכו החיים שלה ? אני בטוחה שאת עוד צעירה ויכולה להכיר את אהבת חייך, להתפתח ולצמוח. את לא לבד. יש סיפורים כאלה בכל פינה, בנות שהתחתנו מחדש ובנות שעזבו בחודש שלישי את המערכת יחסים שלהם...

אני טוענת מול כל הדעות כאן, שאפשר ללכת לטיפול זוגי, קורה הרבה שבעלים לא מספיק מבינים איך צריך להתנהג עם אישה, וצריך ללכת לטיפול ולבדוק את העניינים.

בניגוד להרבה דעות- תעזבי אותו. יש ויש. ואני מאמינה שאת מספיק חכמה כדי לדעת אם את מגזימה מהורמונים או שהוא באמת כזה. אמרת שהוא ככה מלפני החתונה, ואמרת שאתאהבת במראה. שתי הדברים האלה לא שווים את הסבל שלך. נשמע שיש לך אמא תומכת... את לא לבד. תעשי את הצעד ואל תסבלי בכח.

אני חושבת שנכל הרבה יותר רגיש עכשיו ובגלל זה שווה לחכות .. אולי יהיה שיפור אחרי הלידה , אולי הילד ישנה אצלו דברים לטובה . עדיף לנסות להתסדק מלהתגרש ושלילד לא יהיה אבא נוכח בתמונה עוד מרגע שנולד

תנסי לברר מולו אם הוא מוכן לטיפול זוגי כשאדם רוצה הוא יכול לשנות את דפוס ההתנהגות שלו ייתכן וזה יכול להועיל לפני שמפרקים צריך לנסות הכל אבל כמובן צריך רצון בין 2 הצדדים אתם צריכים לחשוב איך אתם יכולים לתקן לא רק בשבילכם בשביל הילד בדרך שיחיה בבית אוהב ובריא

נשמע כאילו גיסתי רשמה את זה ... היא הייתה בנישואים כאלה 9 שנים עם ילדה משותפת עוד לפני החתונה הכל התחיל ותמיד היא אמרה שהיא התחתנה איתו בגלל המראה שלו... לא היו יוצאים לא מבלים היה רואה אותה בוכה פשוט מתעלם שלא נדבר על יחסים שבכלל לא היה מפריע לו שלא היו עושים... יש אנשים שפשוט לא נועדו אחד בשביל השני ולא משנה מה יעשו זה פשוט לא ילך ... אני סומכת עלייך שאת יודעת עם מי את חיה ואם יש סיכוי לשינוי... דבר אחד בטוח את לא צריכה חברות מספיק בנאדם אחד שתומך בך שבקרה שלך זאת אמא שלך מה יותר טוב מזה???? הוא יהיה אבא של הילד שלך לכל החיים אבל זה לא אומר שהוא יהיה בעלך לכל החיים מגיע לך הרבה יותר!!! להיות גרושה זה לא סוף העולם להפך פרק ב בעזרת השם תשכילי ותגיעי בראש אחר לגמרי (יופי זה לא הכל בחיים 😉) תחשבי על עצמך ועל התינוק שעומד להיוולד לא היית רוצה שהוא יגדל בבית שלא שמחים בו

אגב גיסתי היום גרושה בפרק ב עם בחור מקסים שכבר יש להם ילד משותף והכי מאושרים בעולם מאחלת לך גם להיות מאושרת כי מגיע לך !!!! בהצלחה אהובה שולחת חיבוק ענק❤

אני קצת בשוק מהתגובות פה.. לא רוצה להגיד לך מה לעשות, זו החלטה אך ורק שלך. אבל לנסות לגרום לו לחזור, מה זה יתן? גם גברים שפתאום מעריכים את מה שאיבדו, הם מעריכים רק ברגע החזרה. את מכירה את האישיות שלו, למה שזה ישתנה? וכל אלה שאומרות לחכות לאחרי ההריון, למה מה, אחרי ההריון יהיה יותר רגוע כי היא לא בהריון? ההפך!! הכל יהיה יותר קשה! כל מה שקשה עכשיו, יהיה יותר קשה עם ילד. הרבה יותר. לעזוב זה קשה מאוד, אני יודעת מנסיון. אבל זה משתפר עם הזמן. להישאר כשרע לך? זה פי אלף יותר קשה.למרות מה שאמרתי, תחשבי עם עצמך, אל תחפשי את התשובות אצל אחרות.

לגמרי דנה איתך בכל מילה!!!

בסוף היא תחליט מה נכון לה אבל חכמים ממני אומרים שלפני שמפרקים בודקים אם ישנה נכונות לעבור טיפול לשינוי כל דפוסי ההתנהגות ואם ישנו רצון זה אפשרי מניסיון וכמובן שזה לא תלוי בה זה תלוי בבעלה ואם לא הולך אז מבינים שהדבר הנכון זה לפרק