עולה לי על המוח כבררר תמיד יש לו האשמות בגלל המצב אני עובדת בקרים מהבית בזמן שהוא שומר על הילדה והוא עובד חיוני - נוסע לעבוד משמרת ערב ואני איתה (כולל השכבה וזה). לא פשוט לשנינו. אני יודעת שגם לא קשה אבל מרגיש לי שהוא בטוח *שרק* לו... אתמול בלילה אמר לי שנשאר לראות סרט כי בכל מקרה קם מאוחר יותר וחייב תזמן הזה וזה... סבבה. אמרתי לו שרק לא ייעייף את עצמו מידיי עד שעה מאוחרת. לא יודעת מתי הלך לישון... לקראת הבוקר (אזור חמש) הילדה שלי התעוררה הוא הלך אליה רוצה להביא אותה למיטה עכשיו אני מכירה אותה יודעת שזאת לא תהיה שינה לא לה ולא לנו (ואני עוד שעתיים על הרגליים) לו כמובן לא היה כל להתעקש איתה - קמתי ושכבתי לידה איזה חצי שעה עד שנרדמה. חצי שעה כזה אחרי שחזרתי התעוררה והוא הביא אותה למיטה ומאותו רגע הילדה לא ישנה. קמתי ב7 כשכל המגבונים מפוזרים על המיטה ועל החלון ליד ובעלי ישן כמו פגר. הערתי אותו והלכתי לעבוד בחדר השני. רבע שעה עוברת ואני שומעת צרחה מזועזעת של בעלי - מסתבר שהוא נרדם חזרה והיא שברה לו את המשקפיים (יש לו מספר גבוה) בקיצור מפה לשם אני תוך כדי העבודה מבררת לו על אופטיקות פתוחות ומנסה לעזור והוא עצבני עליי כולו, אומר לי שאני באה אליו בטענות (כי וואלה בדרך כלל איך שהיא נוגעת לו המשקפיים הוא קופץ) במקום לעזור לו (הטלפונים לא נחשבים) ולא עונה לו ברור על השאלות ששואל (כמה זמן ייקח להלחים לו את המשקפיים. כאילו אני בנאדם מקצועי) מה הוא רוצה ממני???? נמאס לי ממנו באמת אומר לי אצלך תמיד הכל קודים וצריך להבין דבר מתוך דבר

אין לו מה להתעצבן עליך .. צריך להבין שאם את פיזית בבית לא אומר שאת יכולה להיות עם הילדה ולשלוט על הכל , את עובדת בזמן הזה. הוא היה צריך להתעורר ולשמור עליה .. עכשיו הוא עצבני בגלל שנשברו המשקפיים יעבור לו ופשוט אחרי זה דברו על זה ותחדדי את הנקודה שזה שאת פיזית בבית לא אומר שאת יכולה לשמור על הילדה בזמן שאת עובדת .

תודה על התגובה אנה! את לגמרי צודקת אבל מטריף אותי שהוא מרשה לעצמו להאשים אותי כמה שבא לו כשאנחנו רבים ואחר כך בטוח שסליחה וחיבוק אחד יעבירו הכל

הרבה פעמים אנשים נוטים לחפש את מי להאשים ועל מי להוציא עצבים/תסכול ומבינים רק אחרי כמה זמן שלא צדקו .. לא מצדיקה התנהגות כזאת אבל קורה. המצב עכשיו בטוח קשה גם לך וגם לו שאתם צריכים גם לעבוד וגם לשמור על הילדה זה מוציא המון כוחות ונהיים קצת חסרי סבלנות .. תזכרי שזאת רק תקופה שנקווה שתעבור מהר 🙏

לא מסכימה עם האשמה עלייך אבל יכולה להגיד לך שכן לפעמים קורה שלאחד מבני הזוג יותר קשה פתאום והוא צריך איזה ערב ובוקר לעצמו

תפנימי מאמי שגברים תמיד יחפשו את מי להאשים.. העיקר לא את עצמם.. כשלמדתי טיפול ריגשי אז המורה הסבירה שנשים בדרך כלל יקחו את האשמה עליהם ויהיה להם יסורי מצפון.. אנחנו תמיד נתעסק עם עצמינו נכה על חטא. וגברים בדיוק ההפך קודם כל יזרקו אץ האשמה על האחר לא משנה אם זה נכון או לא. אם תכניסי אתזה לראש שלך אין לך מה להיפגע זה הדרך שלהם להסיר אחראיות.. למרות שהם יודעים בתת מודע שזה לא נכון. אז תני לו לפרוק את העצבים ואז ירגע..