פורקת.. פשוט מדוכאת אני מרגישה שכל ההריון הזה אני מתעללת בגוף שלי! נכון שזה נשמע אגואיסטי בטירוף, אבל אם אני לא אפרוק אני אשתגע. בתחילת ההריון סבלתי אין ספורר מבחילות, הקאות, צרבות, דיכאון, שינוי גוף וכן וכן.. אח"כ באה תקופה קצת יותר נחמדה בחודש שישי כמעט שביעי עד עכשיו שבה הרגשתי תנועות, למרות הבטן יכלתי להניע את עצמי, קצת הליכות, קצת סיבובים, קצת עבודה.. ועכשיו? חודש תשיעי שנכנסתי שוב פעם בחילות, שוב פעם תסכול, שוב פעם כאבים, צירים מדומים (הכאבי מחזור הלא נורמליים האלה וכאבי בטן תחתונה), עצירויות, טחורים, הקאות מרובות, צרבות שורפות, חוסר אנרגיה ועייפות כרונית, חולשה. אני שמחה שבקרוב ב"ה אפגוש את התינוק שלי, שמחה שנכנסתי להריון, מודה על זה! אבל השינויים הקיצוניים שהגוף שלי עובר פשוט מאמללים אותי. אני מדוכאת מזה. כואב לי הכל! אני אחרי ניתוח בריאטרי ככה שגם ככה הכמות אוכל והמים שלי קטנה פי מיליון מנשים אחרות, ובהריון זה רק מחמיר! כי הכל אני מקיאה! מים? מקיאה, אוכל? מקיאה.. אני עם זופרן מחודש שלישי ועדיין סובלת.. בא לי שהוא פשוט יצא ממני כבר ושאני אוכל להתמודד עם לחזור לגוף שלי ולדאוג לתינוקי כשהוא בחוץ ולא מכאיב לי ברחם! אני מרגישה מדוכאת! הייתי חייבת לפרוק 😥

שולחת לך חיבוק מותק.. התמודדות ממש סיוטית.מבינה אותך .. שמחה לשמוע שאת כבר בסוף ועוד מעט תפגשי את הנסיכי הקטן 💓 תחזיקי מעמד עוד קצתץ

חיבוק גדול . זה מאוד קשור לשינוי התזונתי שאת עוברת יחד עם הניתוח . האם את לוקחת מולטי ויטמין במיוחד לאור ההריון והניתוח? ממליצה לך בחום לקבוע כבר למחר דיקור סיני שישמור עליך נפשית ומנטלית מהדבר הזה וימזער כמעט לחלוטין את התופעות זה ממש ממש מאפס ממליצה לך לקבוע כבר למחר זה ממש ממש ממש ממש ממש עוזר פלאים .

גם אני מאוד לא נהנתי מההריון היה לי מאוד קשה עם כל השינויים אבל ברוך השם את ממש לקראת הסוף, ובאמת לא כקלישאה שוכחים את כל הכאבים שפוגשים את האושר הזה!

מה אני אגיד לכן אהובות, חצי נחמה שיש מי שמבינה אותי התסכול שלי כל יום הולך ומתגבר, אני נרדמת עם דמעות בעיניים 😰 shani, כן אני לוקחת מולטי ויטמין וברזל כפול.. ניסיתי פעם דיקור סיני אבל לא כל כך התחברתי 🙄

אניאמא (צמוד בדרך) תודה! אלפי תודות! באמת שזה מנחם להרגיש שאני לא לבד ושיש מי שמבינה 💕

אני מזה מבינה 6 חודשים הקאתי כל הזמן וד חודש שמיני פעם ביום ועכשיו בתשיעי השתפר ליום כן יום לא, בתור ספורטאית שלא עושה כלום מסוף חודש שמיני, אפילו לא עובדת בגלל החולי הזה, אני מבינה לחלוטין, כמובן שגם הדיכאון היה פה , את לא לבד. תכף נגמר