הריון ראשון ..הרגשה. הי בנות חייבת לשתף אתכן במשהו ולדעת האם זה תקין..אני בשבוע 22+5 ובזמן האחרון חווה קצת משבר עם עצמי ועם ההריון ממש סוג של דכאון כל הזמן עצובה בוכה ומפחדת שלא אסתדר עם התינוק ועם בעלי לאחר שיוולד מפחדת שהגוף לא יחזור להיות אותו הדבר שלא אסתדר עם כלום..אני בוכה המון גם בבוקר גם בערב קוצה להיות כל הזמן לבד כי לא מרגישה בנוח עם עצמי ןעם המראה שלי..יודעת שהריון זה דבר הכי מבורך שאישה יכולה לבקש ואני שמחה על זה אבל בכל זאת כל הזמן בהרגשה כזו לא טובה ורעה..האם זה קרה למישהי פעם ? סליחה על החפירה ותודה לעונות..🙏

אהובה זה הגיוני ותקין

לכולנו יש חששות ופחדים לפעמים בעיקר לפני דבר כזה משמעותי ובילתי נודע, נשמע שזה קצת קשה לך מעבר למידה... הייתי ממליצה לך ללכת לשיחה עם גורם מקצועי. פסיכולוגית, אימון עצמי או משהו בסיגנון שיתן לך כלים להתמודד עם הרגשות

ברור. זה לגיטימי לגמרי. הכי חשוב לשמור על תקשורת פתוחה ובריאה עם בעלך, ולשתף אותו בכל התחושות שלך. לגבי ההווה, ולגבי העתיד אחרי הלידה. חשוב שבעלך יהיה נוכח בצורה מלאה. פיזית לא, אבל לפחות רגשית. זה חשוב שיבין מה עובר עלייך. ותבכי לו על הכתף. ותתלונני שהשמנת. ותבכי שקשה לך. זה בסדר. הוא צריך לתמוך בך, ולעודד אותך יותר מכולם.

ברור מהממת גם לי זה קרה ובטוחה שעוד למלכ וכמו שאמרת זה הכי מבורך שיש . תהיי גאה בבטןןן שיש לךך יש לך חיים בפנים !! את תהיי אמא מהממת אני בטוחה בזה. ואת תסתדרי. אם יש לך אפשרות לעזרה מההורים זה תמיד טוב. אל תתביישי לבקש . אבל ההתחלה כמובן תמיד קשה ומסתגלים מאוד מהר תהיי גם בראש מורם את בחצי הדרך בעה שיהיה המשך הריון משעמם ותקין. ומניסיון הגוף חוזר לעצמו בערך בפעם השלישית שתקבלי מחזור. וגם אם לא אז תעשי ספורטט לא קרה כלום תהיי גאהה בעצמך . ההתחלה קשה אבל שווה הכל !!!

מבינה אותך לגמרי , הריון ראשון ושבוע 17 ועדיין כל הזדמנות שיש לא לפגוש אנשים או להבריז מהעבודה אני מנצלת .. מתרגשת מההריון אבל בוכה המון ובעיקר על המראה החיצוני שמשתנה (בשנים האחרונות ירדתי 30 קילו , הייתי חרדה למצב שבו אראה כמו פעם והנה עכשיו בהריון הכל צף ..צריכה להזכיר לעצמי כל פעם שזה למטרה טובה

אני ובעלי הולכים לטיפול זוגי עד הלידה, בדיוק בשביל המטרה הזו, שנינו בחרדות ופחדים על החיים החדשים שהולכים להיות לנו. זה הכי טבעי והכי נורמלי. ממליצה ממש על טיפול זוגי, ואם זה פחות זורם אז ממליצה על טיפול רק לך... אפילו כמה מפגשים, לא משהו מחייב, כדי לשתף, להוציא, ולהתכונן ללידה ולחיים שאחריה כמה שאפשר. בהצלחה:)

לשתף לשתף לשתף לחפור לאכול את הראש לבכות תעשי כל מה שנראה לך שיעזור לך לשחרר את ההרגשה הזאת...... הכי הגיוני בעולם במיוחד בהריון ראשון גם לי היה ככה הייתי בוכה ולא יודעת למה....לפעמים גם מאושר:) המחשבות על מה יהיה ואיך יהיה כל האי ודאות הזאת מכניסה את הגוף והמחשבה שלנו לשעות נוספות של עבודה מניסיון הייתי פשוט מדברת עם בעלי/אמא/חברה טובה ופשוט פורקת זה עזר לי מאוד ואם יש לך חברה שגם בהריון בכלל מעולה לך היא הכי תבין אותך חחחח ... תעודדי את עצמך גם יקירה תודה השםםם על מה שמתפתח אצלך בבטן זה לא מובן מאליו את תהיי אמא מדהימה זה בטוח תקלי על עצמך ותשחררי גם בשביל הבייבי הוא רוצה אמא מאושרת ❤🥰

הכי טבעי שיש, ולא משנה כמה את חושבת שטוב לאחרים כשהם מביאים תינוק... השלושה חודשים הראשונים סיוט ורק אחרי זה יש רוגע משמעותי .. תנסו לגלות אחד כלפי השניה סבלנות והרבה .. כי זה לא קל בהתחלה נכנסים קצת להלם והחיים כבר לא מה שהיה לפני.. יש טיפה יותר אחריות. לגבי המראה שלך הכל תלוי בך שישה שבועות אחרי הלידה כבר אפשר לחזור לפעילות גופנית ואת יכולה לחזור לעצמך.. תקפידי על ארוחות משביעות עם דגנים מלאים, שתיית מים מרובה .. יהיה בסדר תהיי חזקה

גם אני חווה את זה. שבוע 23. טיבעי לגמרי. לא נותנת לזה במה. מקבלת באהבה.

תודה רבה לכולכן

באהבה בשביל זה אנחנו פה ❤🤗

אני גם במצבך, לפני יומיים קבעתי דייט על בעלי ופשוט לפני היציאה ביטלתי כי כל כך לא אוהבת את המראה שלי! כלום לא יושב יפה, והבטן בין סתם נראת שמנה לבין נראת בהריון, אני חרדה על כל קילו שאני עולה ובכללי מרגישה שמתכערת עם כל מיני חצ'קונים וכתמים בפנים, הפחד הבא שלי זה שיצאו לי סימני מתיחה, לקחתי על עצמי להקפיד בתזונה ולעשות ספורט גם כשאין כח, כי זה הדבר היחידי שמעלה לי את המצב רוח ואת הבטחון, יודעצ שיש בנות שמתפללות לכל הדברים הללו שאנחנו חוות ואני מרגישה ממש אגואיסטית שאני מרגישה ככה, אבל אין מה לעשות כנראה, להשלים עם זה ולעשות כמה שיותר דברים בשביל עצמך! לקנות בגדים שמחמיאים להתאפר לצאת לדבר ולפרוק, בטוחה שבעלך מחזק אותך ומפרגן לך וזה מחזק 👑