לא עומדת בזה יותר😭 פריקה😥 אני מרגישה שכולם מסביב שמים עלי זין אחד גדול! מזלזלים בבקשות שלי, שקשורות לילדה! (כדוגמת הרמה על הידיים, שנייה אחרי שהתחילה להתבכיין, בכי פוזה כזה) או בנוגע לאוכל שלה, או לבגדים שלה. לא חשוב. כל דבר. מרגישה שכל מה שאני מבקשת שלא יעשו, כי זו הדרך שלי לגדל את הילדה. פשוט מבטלים אותי. כאילו אני לא קיימת בכלל! ואני מדברת על המשפחה שלי!!!! שלי. אפילו לא של בעלי! מרגישה שמאז הלידה הפכתי לנטל עבורם. למרות שאני לא מבקשת עזרה! וגם אחרי הלידה לא ביקשתי עזרה. אמרתי שאני רוצה להתמודד לבד עם ההורות. ואני מצליחה לא רע האמת. אבל זה עדיין לא מספיק להם! מבטלים כל מה שאני אומרת בנוגע להנקה! תזונה של הילדה! התפתחות שלה! מבחינתם אני טיפשה והם לא!!!! וכמה פעמים שדיברתי, והסברתי להם. שלי יש את הדרך שלי לגדל ולחנך, את הבת שלייייייי!!! שאני סחבתי תשעה חודשים ולא הם!!! וזה עדיין לא מובן להם. מה ביקשתי סך הכל? לא להרים אותה כל שנייה הידיים? להאכיל אותה לאט יותר? לא להתערב לי בהנקה ובכמות זמן שהיא יונקת? כשהיא מתחילה להבכיין, לא להרים ישר, אלא לנסות (לפחות ניסיון אחד) להרגיע אותה בלי להרים על הידיים?? למה לעזאזל לא נשמעים לבקשות שלי? למה כל דבר שאני אומרת, זה דפוק ולא נכון. אני כבר לא עומדת בזה! יושבת ובוכה כמו ילדה קטנה! לא מסוגלת לעצור את הדמעות. והקטנה מסתכלת עליי ולא מבינה מה קרה. מנגבת את הדמעות שמטפטפות לי כבר מהסנטר.. מה אני עושה???? איך אני גורמת לפרמטיביים האלו לכבד את הדעות והבקשות שלי??? ניסיתי להסביר בעיברית ורוסית. ובשתי השפות זה לא נקלט משום מה. אני באמת כבר לא יכולה יותר. מה אני עושה? אני בסוף אאבד את זה.. 😭😭😭😭

פשוט להיות אסרטיבית יותר מבינה אותך מאודדדדד להסביר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שזה החינוך שלך רק קשה לי קצת להתעלם מהמונח בכי פוזה... אני חושבת שיש דרכים להתמודד עם בכי של ילד תלוי בגיל. אבל שוב, את האמא ותחליטי מה שבא לך...

אנייי באותו מצב גם 24/7מסבירה להם למשפחה שלי ולשל בעלי גם איך הם אמורים להרים להאכיל לשחק עם התינוק שלי מסבירה וחוזרת על אותו משפט מאה פעמיים ואין פשוט אין כאילו לא הסברתי כלום משפחתי ומשפחת בעלי גרים בצפון אני באה כל חודש לצפון ויושבת שבוע ובשבוע הזה יוצאות לי העיניים ואומרת לעצמי חבל על העצבים אני אחזור מתי שהוא לדרום ואקבל קצת נחת מכל הלחץ הזה

כמו שדנצ' אמרה להיות יותר אסרטיבית. אל תתפשרי ותציגי את העמדה שלך בתקיפות שלא משתמעת לשתי פנים. המשפחה של בעלי אותו הדבר, עד שהגעתי למצב שאמרתי להם שאם הם לא מכבדים את מה שאני אומרת אז לא אגיע יותר. זה קצת קיצוני, אני יודעת, אבל מאז- אף אחד לא מעז להתעסק איתי😉

כנראה את צריכה פעם פעמיים להרים את הקול, ולשאוג.

דנצ, הילדה מקבלת ממני הכל! ולרוב היא מתחילה להתלונן בבכי שניה אחרי שהנחתי אותה בלול, משטח או כל מקום אחר. שניה אחרי שהנקתי אותה, החלפתי לה טיטול. זה לא בכי של רעב או כאב. זה בכי של חרדת נטישה. או התחלה שלה. בכל מקרה, היא גם ככה בוכה אצלם בידיים. הם לא מצליחים להרגיע אותה, היא רק מתעצבנת עוד יותר. (זו גם אחת הסיבות שביקשתי לא להרים) וזה בדיוק עניין של דקה שתיים, של ללכת לשירותים או להחליף בגדים. (עוד אף ילד לא מת מבכי) תודה יקרות על העידוד. אני לא שותקת. וגם "איימתי" שלא אגיע יותר. ואז בעלה של אמא שלי אמר שהיא נכנסה לדיכאון, בגלל שאני לא מגיעה. (אבל הסיבה האמיתית, זה שהיא לא רואה את הנכדה שלה. והפסקתי באותו זמן גם לשלוח תמונות) אתמול אחרי שסיפרתי לה כמה קשה לי לבד, ושאני כמעט ולא מקבלת עזרה מבעלי. ולמרות כל זה אני מתמודדת עם הכל לבד, לחלוטין לבד!(גרים בעיר אחרת, לבד לחלוטין) ובמקום לחבק אותי, היא התחילה להגיד שאני מתנהלת לא נכון כאמא וכאישה נשואה, ובסוף בעלי יעזוב אותי. למה זה מגיע לי? מה בגלל שאני מנסה לעמוד על שלי? כי אני נלחמת על העקרונות שלי? שאני חיה במאה ה21 ולא כמוהם פרמיטיביים נשארו לחיות עם מחשבות מלפני 100 שנים. אמא שלי חושבת שהיא יכולה "לתקן" את טעויות העבר שלה(גם איתי כנערה) בזה שהיא תקנה מתנות לנכדה שלה. היא פוסלת אותי על זה שאני רוצה ליסוע עם בעלי והילדה לחופשה. אומרת שאני סתומה. שאני רוצה ליסוע לכנרת (כשהיא תיהיה בת עשרה חודשים בערך) ללילה אחד. אומרת כאלו שטויות. אמרה שייגנבו אותה.. ושאני אמא חסרת אחריות שבכלל חושבת על האופציה הזו.. כמה פעמים כבר אמרתי לה שאני לא צריכה לתת לה דין וחשבון על מה שאני עושה ומחליטה בשביל הבת שלי. לטוב או לרע. גם אעשה טעות, מזה לומדים.

הבנתי, לא באתי וביקרתי חלילה רק פשוט המונח קצת הפריע לי אני במקרים כאלה אומרת לבן שלי "מתוק, אני לא יכולה כרגע, אמא כבר תתפנה ותיגש אלייך". לא מבטלת את הבכי שלו. אבל הוא כבר גדול יחסית אצלי (מעל שנה) אני מצדיקה אותך בכל ותעשי מה שבא לך מתי שבא לך ואיך שבא לך אם אמא שלך רוצה לראות את הילדה היא מוזמנת אבל החוקים הם חוקים שלך. אני תמיד אומרת אתם גידלתם ילדים עכשיו זה הילד שלי ואני אגדל איך שבא לי. לא מתביישת.

ברור שאני מדברת איתה. גם היום זה היה. הנחתי אותה שניה בלול כדי שאוכל לסיים להתארגן, והיא התחילה לבכות. אז אמרתי לה "אמא לא תוכל להתארגן אם אני אהיה איתך על הידיים. כמה דקות אמא תסיים ותיקח אותך".. אבל זה לא מזיז לה. היא נכנסת להיסטריה יותר גדולה.. וגם בגלל שבלול היא רואה אותי. וכל פעם שהיא רואה אותי בזווית העין, מתחילה לבכות עוד יותר חזק. והסברתי להם כמה פעמים, שהם סיימו את תפקידם בלגדל ילדים ולחנך. זהו. שינוחו. תפקיד של סבתא/סבתא רבה זה לא לחנך בדרך שלהם. ולא להגיד לי איך לגדל את הילדה הזו, וילדים נוספים בעתיד. זה להנות מהנכדים, ולכבד את הבקשות של ההורים. ובטח שלא להעיר לי על הנקה, או איך אני מלבישה אותה, או איך אני מחזיקה אותה..

כןכן מוכר כלכךךךך חחחחח ביום שתפסיקי להתרגש מזה ברמה האישית לא יפריע לך הדיבורים אם יש מעשים אז להיות אסרטיבית נניח הבן שלי הפך את הצלחת עם כל האוכל אז אמרתי לו בטון תקיף (לא צעקתי חלילה) שאסור אז הוא התחיל לבכות, ובמקום שאתמודד עם זה בדרך שלי (להסביר לו שזה לא בסדר ולא זורקים) אבא שלי החליט להרים אותו ולפנק אותו. אמרתי לו אבא תזוז זה החינוך שלי כמובן התלווה לזה מההה הוא מסכן ככה בוכה למה את ככה מסכן מסכן אמרתי לו אבא זוז ואל תתערב ילד שלי חינוך שלי וביי אבא שלי הבין שלא מתעסקים לי בחינוך

וכמובן שהבן שלי נכנס ליותר היסטריה שהוא ראה שסבא בא להרים אותו ןלא הרים בסדר יעבור לו הוא נרגע תוך 3 שניות כשבאתי מולו והסברתי לו

ועל הנקה... אה, את לא נותנת לו בקבוק אחכ? מה הוא אכל, קצת ציצי?

הבעיה, שאמא שלי נעלבת עלי. היא ממש קיצונית בתגובות שלה. היא יכולה להיעלב עליי כי נשמתי לא בדרך שמתאימה לה..

גם שלי בדיוק כמו שלך יעבור לה אין ברירה בזה אני לא מוותרת גם אם נעלבים כי אחרי זה אני אוכלת אותה בבית

וואי התגובות האלו על הנקה, מחרפנות לי תשכל פשוט!!!!!!!!!😭😭😭😭😭😭😭 הצעתי להם להיכנס יחד לדר גוגל, ולהראות להם, שמה שאני אומרת אמיתי, ולא המצאה שלי. אמא שלי גם משום מה פוסלת מה שיועצת הנקה אמרה לי.. באמת שאני מרגישה שלדבר איתם, זה כמו לדבר לתינוק בן יום. לא מבינים🤷🏽‍♀️😥

את לא אחראית על איך שאמא שלך מגיבה, ואם את בדיכאון זה לא פחות חמור מזה שהיא בדיכאון. תעשי מה שטוב לך ולבת שלך, תתרחקי אם זה עושה לך טוב. אל תתני למניפולציות לנהל לך את החיים.

בדיוק!! את כל כך צודקת!! למה כולם חושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו האימהות??? אני הייתי נושמת עמוק ומבקשת באחד על אחד: "אני אמא שלה, כבדו את הדעות שלי בנוגע לילדה שלי, לא משנה מה אתם חושבים, תפסיקו להעיר לי, זה רק פוגע בי. יש לכם הצעת ייעול? תפנו אליי באחד על אחד בעדינות או שתשמרו לעצמכם ותעשו את זה עם הילדים שלכם."