חייבת לפרוק ואין לי למי אני כל כך כועסת ועצובה שאין לי כבר כוחות כל פעם מחדש לדבר עם בעלי. אני עדיין בחופשת לידה, נמצאת עם הקטנה בבית כמובן. בעלי עובד ונמצא עם הקטנה מהשעה שש עד שהיא הולכת לישון . היום הוא חזר מהעבודה ואומר לי "מחר אני נפגש עם חבר, ובמוצש עם חבר אחר". דיברתי איתו כל כך הרבה פעמים שחסר לי הזמן לעצמי וכאילו לא אכפת לו.. גם לא נמצא איתי וגם נפגש עם חברים שלו. (גם אתמול נפגש עם חבר אחר). אם לא הייתה את הקטנה לא היה אכפת לי. כי אני יודעת שאני גם יכולה לצאת מתי שבא לי והכל. אבל בגלל שיש את הילדה המדהימה שלנו מישהו צריך להיות אתה וזה מרגיש לי שאני כל הזמן איתה ולא יוצא לי להתרענן. העיקר שהוא עמוס במפגשי חברים מפה ועד להודעה החדשה.. מבאס שהוא לא חושב עליי.. נמאס לי.

אז קודם כל אם היציאות חסרות לך... תקבעי גם להיפגש עם חברות. גם לך מגיע! ותעדכני את בעלך שהוא יצטרך להיות איתה... חלילה לא בקטע של להחזיר לו אלא באמת לעשות משהו למען עצמך. דיברת איתו על זה? אמרת שזה חסר לך והוא לא הבין אותך? קרה שקבעת עם חברות והוא דפק לך פרצוף?

האם את יוצאת להתרענן בימים שהוא כן עם הילדה משש עד שהיא הולכת לישון? מתי היא הולכת לישון? אולי יכול לצאת אחרי שהיא נרדמת. עד איזה שעה הוא עובד? בעלי עובד משעה 05:30 עד שעה 18:00 עבודה דיי פיזית, אני בהיריון עם היפרמיזס, והוא לרוב עם שניהם אחרי העבודה. אבל אני ממש מרחמת עליו ולפעמים קמה בכוחותיי המועטים להכין א.ערב. את צריכה לראות גם אותו ואתם חייבים לתמוך אחד בשני בילד שני או שלישי זה כבר יותר קשה. בראשון בכלל לא נזקקתי לו ותמיד ביקשתי שיצא לבלות ואף התקשרתי לחברים שלו, שתדעי לך זה גורם לו פחות לרצות לצאת ועכשיו בכלל לא יוצא, אולי פעם בחודש חודשיים. צריכה להיות מאמי חכמה ולא צודקת את לא מבינה כמה זה עובד. ואני הייתי עם הכי הרבה אגו של "מה רק אני אימא?" וכו' לא שווה את המריבות והויכוחים. בהצלחה אהובה תכתבי לי בחזרה אני פה.

ברור שדיברתי איתו על זה , כן קצת התעצבן והגיב לי ב"אז אני אנתק כל קשר עם חברים שלי ויהיה רק איתך זה מה שאת רוצה?" וברור שאני לא רוצה שזה יקרה. הקטע הוא שהוא תמיד משריין לעצמו לפני שהוא שואל אותי ואז אין לי ברירה אלא להישאר בבית. וגם אמרתי לו מיליון פעם שישאל אותי לפני כי אולי גם אני קבעתי והוא לא עושה את זה. נשבעת שכבר אין לי סבלנות אליו ועכשיו אני בוכה מכל המצב המעפן הזה

היא מתקלחת בשש וחצי ומכינים אותה לשינה אבל היא החליטה בימים האחרונים שהיא הולכת לישון לקראת השעה תשע לא יודעת למה, אולי בגלל הגיל (בת 3 חודשים) אולי יש משבר כזה.. בכל אופן, בגלל שהיא נרדמת די מאוחר אז אין לו זמן להיות איתה עד שבאמת נרדמת, הוא מקלח מאכיל ואז אומר לי שהוא חייב לנתקלח ולהתארגן ליציאה. אז אני מוצאת את עצמי בחדר בחושך נמצאת איתה עד שהיא נרדמת וזה קשה לי. למרות שיש לי רק ילדה אחת, זה עדיין קשה לי . ואם אני אגיד לו שייצא הוא ייצא , הוא לא רואה בעיניים רק לא להיות בבית ולהתמודד עם ההרדמה.

נשמע שהוא דווקא כן מעורב והכל ואני גם בעד שתתאווררי עפ חברות לא בקטע של דווקא ואם הוא עפ הילדה מהרגע שהוא מגיע עד ההרדמה זה מוערך מאוד פרגני לו והוא יפרגן לך

אז בגלל שהוא נמצא איתה, לפרגן שהוא יוצא? כאילו אני סתם כועסת?

אני חושבת שאם הוא יפרגן לך כשאת יוצאת אז יכול להיות שאת סתם כועסת זה לגיטימי שהוא ירצה להתאוורר כמו שאת רוצה

תצאו יחד, זה ממש חשוב לשניכם, ותדברי איתו על הכל, תקבעי זמן עם חברה וזמן איתו והכל יסתדר. ככה תרגישי שאת בטוב ונהנית מחיי החברה שלך גם.

אני חושבת שכל אחד צריך קצת זמן לעצמו גם אם יש ילדים .. כמו שבנות אמרו פה תקבעי גם עם חברות לצאת להנות .. לא בקטע של להחזיר . בנוסף הייתי מדברת איתו ומבקשת ממנו שרק יוודא שלא קבעתי כלום בימים שהוא רוצה לצאת ושגם את צריכה את היציאות ותצטרכו ללמוד לתאם בניכם.

תקבעי עם חברה ותודיעי לו שהוא נשאר איתה

עובד ואחרי שחוזר מעבודה,עוזר גם בבית,מגיע לו קצת חופש,תקבעי עם חברה שבוע הבא!

לא הבנתי מה זה העוזר והמגיע לו קצת חופש ,הבחורה אומרת שהיא לא יוצאת להתאוורר אז אם הוא יוצא 3 פעמים בשבוע עם חברים זה המוון וזה באמת לא בסדר מבחינתו היא איתה כל היום הוא בא מקלח ומשאיר לה את ההרדמה כי יוצא עם חברים סליחה אבל הוא לא עוזר לאף אחד זה הילדה שלו תימצאי לעצמך זמן ופשוט תיקבעי כמו שהוא עושה ולמה לא לצאת ביחד ? תיצאו תישבו ותדברו על זה

תקבעי יום כייף מהבוקר עם חברה או אחות, שיקח יום חופש, תשארי עד שעה מאוחר, או תחזרי בסביבות 18 תקלחי ותגידי לו שאת גמורה מהיום הארוך ותלכי לישון או תגידי לו שקבעת עם עוד חברה לערב ולא שמת לב שיוצא באותו תאריך. לצערי לפעמים הם צריכים להרגיש צה שאנחנו מרגישות ורק אז הם מבינים. הוא בטח ישתגע עלייך באותו היום, תחשבי על חברה שמזמן לא ראית או בת דודה, ואז תגידי לו שממש לא נעים לך לבטל. אל תגידי לו בשום פנים "אתה רואה איך זה מרגיש?" כי אז הוא יבין שאת מנסה לחנך אותו וזה רק יעשה את הדברים יותר גרועים. הרבה דברים לימדתי את בעלי בצורה הזו.

תבקשי ממנו שחלק מהפגישות עם החברים יהיו אצלכם בבית...שיקנו להם מה שהם אוהבים ויבלו אצלכם....ואז הוא ישמור על הקטנה ואת תוכלי לצאת להיסתגר בחדר או לבלות איתם...