התקפי חרדה... בפעם ראשונה נתקלתי במושג הזה לפני 10 שנים בדיוק, הייתי בת 18 אמצע הלילה אני ישנה ומתעוררת להרגשה הכי מפחידה שיש הלב דופק על 200 הכל שחור בעיניים אני מזיעה אני מסחוררת אני מקיאה אני רועדת ולא מקור אני לא נושמת, סדרת בדיקות כי אף אחד לא יכל להגיד שזה חרדה התגלתה בעיה מולדת בלב לא קריטי לט משמעותי ולא צריך לגרום לדברים כאלה, לא הייתי מסוגלת לצאת מהבית כי כל יציאה גרמה לי להרגיש לא טוב, באותה התקופה הכרתי בשנית את מי שהיום בעלי והוא עזר לי לצאת מכל זה בלי עזרה של כדורים וכו׳ אחרי חצי שנה של התמודדיות אין סופיות שכחתי מההתקפי חרדה וחזרתי להיות לחיות חיים רגילים, פה ושם היו מצבים שכמעט גרמו להתקף אבל ידעתי להשתלט אליהם, לפני כחודשיים התחלתי טיפולי שיניים, טיפולים מאוד כבדים בגלל גנטיקה דפוקה הצטרכתי טיפולי שיניים כאלה ואחרים ב27 שיניים,ההמשך בתגובה

וכמובן שרציתי לסיים איתם כמה שיותר מהר אז בחרתי רופא שיהיה מתחשב מקצועי בעל חוות דעת טובות ובעיקר שיהיה מתחשב, ובאמת שהגעתי לזוג רופאי שיניים בעל ואישה שפשוט נמצאים שם בשבילי כל הזמן וקשובים לכל בקשה טענה ומצבי, הגעתי לטיפול הראשון מחוייכת ומתרגשת הולכת להגשים חלום סוף סוף ולחייך בלי להתבייש, מתחילים את הטיפול ואני מתחילה לקבל התקפי חרדה מנסה להשתלט ולא מצליחה מפה לשם מתגלה שהחומר הרדמה מכיל אדרנלין, שבנוסף לאדרנלין שזרם אצלי בגוף מהתרגשות ופחד, הצלחנו לסיים את הטיפול בכל מקרה ולעשות 7 טיפולי שורש לאחר שבוע נפגשים ואותו הסיפור למרות שכבר עושים הרדמות ללא אדרנלין, הולכת לרופאת משפחה ובגלל חוזר ברירה לקחתי כדורי הרגעה ״קלונקס״ טוב טיפול לאחר מכן עם הכדורי הרגעה לא מצליחה בכלל לסיים אותו ובאמצע הטיפול מתפנה למיון, שם העלו לי את המינון של הכדורי הרגעה שאני לוקחת רק לפני הטיפול ולקחתי שבועיים הפסקה, חזרתי לטיפולים ובאמת הכל עבר סבבה ומהר סיימתי את כל ה14 טיפולי שורש השחזות והלבשת כתרים זמניים ואז הגיע החלק הקשה יותר השתלת שתלים ועקירות, 5 עקירות ו3 שתלים מצד ימין ו4 עקירות ושתל מצד שמאל, התחלנו מהימין עקר לי 3 שיניים והכניס 2 שתלים התחלתי להרגיש שמגיע התקף ורציתי לסיים, הרופא יחד עם בעלי ביקשו ממני לנוח 20 דקות חצי שעה ורק אז להחליט כי כבר התחלנו ועדיף שהכל יחלים יחד ושלא אצטרך לסבול מכאבי החלמה הרבה זמן, השתכנעתי ומעבר ליכולת שלי החזקתי מעמד בעוד 2 עקירות ושתל. ופה זה שבר אותי התחלתי לקבל התקפי חרדה על בסיס יום יומי שוב פעם מצב שאני לא יכולה לצאת מהבית ברגע שבעלי לא נמצא איתי אני מרגישה רע, כל פעילות גופנית הכי קטנה גורמת לי להתקפי חרדה, בעלי היה איתי כמעט שבוע בבית אבל לא יכול יותר מכך כי גם ככה נמצא בעבודה דיי חדשה וממש חשובה לנו כי הוא המפרנס היחידי כרגע וחוץ מזה אני עם תינוקת בת שנה וחצי בבית רוב הימים לבד בעלי הולך ב7 וחצי בבוקר וחוזר אחרי 8 בערב, אחרי הפסקה של שבועיים בטיפולים אני מחר צריכה לחזור גם להורדת תפרים גם להדבקה חדשה של הכתרים הזמניים וגם לה4 עקירות והשתל הנוספים ובעצם בזה אני מסיימת את הטיפולים הכבדים ונשארים רק כמה סתימות רגילוצ בלי טיפולי שורש ושיננית, זאת אומרת שתוך השבועיים הקרובים אני אמורה לסיים את כל הטיפולים ל3 חודשים הקרובים עד שיגיע הזמן להלביש לי את הכתרים הקבועים אחרי שיוודאו שהשתלים נקבעו, ואני בפחד רצחני מהתקפי חרדה באמצע טיפול במיוחד טיפולים של עקירות שאי אפשר לעצור בכל רגע, מצד אחד חושבת לאפשר מחר רק את הטיפול של השתל והדבקה ואז לזרום לפי ההרגשה שלי, ומצד שני רוצה לסיים איתם כמה שיותר מהר כמובן שחוץ ממני אך אחד לא לוחץ עלי, ואני מרגישה ככ פגומה עם ההתקפי החרדה האלה שאני באמת מפחדת אפילו לצאת לגן שעשועים עם הילדה לבד

ומי שסובלת מכך זאת הילדה שנאלצת לשבת בבית, והיא מאוד אוהבת לצאת ולטייל וללכת לגני שעשועים. אני יכולה לקבל גם התקפים באמצע הלילה מתוך שינה הרבה פעמים בעלי מעיר אותי בלילה ומנסה להרגיע, מחשבות חיוביות לא תמיד עוזרות כי אני באמת משתדלת לא לחשוב על כך בכלל וזה עדיין מוצא את הדרכך לחלחל לי לתודעה, אפילו הרופאי שיניים הפסיקו להזכיר לי ״חרדות״ במהלך הטיפול ובנקום לשאול מה מצב החרדה שואלים איך אני מרגישה ואם אפשר להמשיך או לעצור לשתות מים, אני נמצאת לקראת הסוף ולא רוצה להרים ידיים ולמשוך אותם להרבה זמן ומצד שני לא יודעת איך להתמודד עם עצמי ולא רוצה להיות תלויה בכדורים על בסיס יום יומי מעבר לכדורים שאני לוקחת לפני הטיפולים, אולי לכן תיהיה המלצה להמליץ לי ולעזור לי להתמודד עם התקופה הזאת :(

היי. ממש עצוב לי לקרוא את זה. אני 5 סבלתי מהתקפי חרדה ממש קשים כתוצאה של דיכאון אחרי לידה. הייתי גם במצב שלא יצאתי מהבית. 7 שנים לקחת לי להביר ילד נוסף בגלל כל החרדות שהיו. הייתי על הקרשים, איבדתי 5 שנים מהחיים אבל הנה תראי אותי עכשיו! לא זוכרת מה זה התקפי חרדה. לא לקחתי כדורים באף שלב. אל תאבדי תקווה. התקפי חרדה זה לא לכל החיים. תגשי לקבל טיפול CBT זה עושה פלאים.

מזה הטיפול הזה לא שמעתי אליו אף פעם

זה טיפול פסיכולוגי בגישה קצת אחרת. תקראי באינטרנט יש המון חומר. זה הוכח בתור טיפול הכי יעיל נגד התקפי חרדה. אני הרגשתי הקלה אחרי 3 טיפולים בלבד.

וואי מאמי החזרת אותי אחורה לתקופה השחורה שלי. אני גם חוויתי התקף חרדה נורא באמצע העבודה והובהלתי באמבולנס לבית חולים וכבר חשבתי שאני חולה במשהו. ומאותו יום החיים שלי התהפכו. כל שני וחמישי התקפי חרדה קשים ופינוי באמבולנס למיון. דיכאון כבד חרדות ופחדים מטורפים. במיוחד איך שמתחיל הערב.. החושך הלילה. לילות ללא שינה. בכי ועצב נורא קשה אפילו הייתי בגהה ובדקה האחרונה יצאתי משם. מה שכן עזר לי זה פסיכולוג מהמם ותותח שממש באמת נכנס לי ללב והדבר העיקרי שהציל אותי זה הליכות. כי ההתקף חרדה נובע מאדרנלין בעיקר והייתי צריכה לשרוף את האדרנלין הזה כדי לא לחוות את אותם התקפים. כנראה אני פשוט מאלו שלוקחות יותר מידי ללב וזה וזה משתרש לי בגוף ומצטבר אדרנלין. וכמובן שהצלחתי לצאת מאותה תקופה בלי כדורים. אני פשוט צריכה ספורט לאורך כל החיים שלי בשביל אורח חיים בריא. אוליייי תנסי לפני טיפול לצאת קודם לשעה הליכה וריצה לשרוף את כל המתח הזה מהגוף ואז מקלחת חמה נעימה ותלכי לטיפול שיניים?!?

מסכימה עם שיר אל עם כל מילה. אני התחלתי לעשות ריצות והליכות של שעה וחצי כל יום . להקפיד על שינה מסודרת לפחות 8 שעות ולא יותר מ10. לנוח ולאכול בריא.

אני אתקן ואחדד.. כדי שלא תביני אותנו לא נכון וסך הכל רוצות לעזור לך. אם הטענו וחשבת שבאותו יום הטיפול תעשי הליכה ולא תחווי התקף חרדה - אז טעות. אבל אם לדוגמה הטיפול שיניים הוא שבוע הבא או יותר.. ותתחילי כבר ממחר את ההליכות והריצות את תשרפי כמה שיותר מהמתח הזה ואז ההתקפי חרדה יהיו הרבה פחות קשים ולאט לאט גם יידעכו וייעלמו. 😘

נכון. טיפול בהתקפי חרדה הוא טיפול ממושך וחייבים להתמיד. אם את לא רוצה לקחת כדורים את חייבת להכניס ספורט לחיים שלך וגם אוכל בריא, שינה תקינה. לצערי אין כדור פלא נגד התקפים. מתחילים ולאט לאט זה מסתדר. לי עזר פסיכולוג טוב שבהתחלה היה מטפל בשיטת CBT ואחרי זה טיפול רגיל. אני יד עכשיו יוצאת להליכות/ריצות יום כן יום לא. הכי חשוב זה לא להתייאש ולדעת שהתקפי חרדה זה לא לכל החיים. זה לא גזר דין, יוצאים צזה ובענק ואפילו תוך כדי לומדים להתמודד עם הפחדים ולהיות רגועים יותר. לצערי זאת מחלה של אנשים רגישים אז יודעים גם להיכנס לפרופורציות ופחות לקחת ללב. סך הכל ההתמודדות היא לא פשוטה אבל ללא ספק מלמדת המון.