הלידה שלי אחרי התאושושת מתיישבת לכתוב ... שלושה חודשים של צירים (משבוע 24. )לא נתנו לי להאמין שהפעם זה אמיתי. לפני שבוע וחצי יום שישי נכנסתי לשבוע 37 . מחפשת להקל מעליי החלטתי לנסוע לשבת לדודה של ב...

הריון ולידה

2019-12-19 07:17:48

הלידה שלי אחרי התאושושת מתיישבת לכתוב ... שלושה חודשים של צירים (משבוע 24. )לא נתנו לי להאמין שהפעם זה אמיתי. לפני שבוע וחצי יום שישי נכנסתי לשבוע 37 . מחפשת להקל מעליי החלטתי לנסוע לשבת לדודה של בעלי במרכז ( אני שומרת שבת מה שאומר שאין אופציה לחזור) מארגנת מזוודה לאט לאט שמחה על ההזמנה והנה ציר... לא מתרגשת רגילה לזה.. עטד כמה בגדים ועוד אחד. .. מנחמת את עצמי שעבדתי קשה מידי ובטח אלו צירים מדומים... לקראת השעה 2 מבינה שזה יותר רציני משחשבתי.. מתחילה לתזמן.. מתייאשת.. מתלבטים לגבי נסיעה לשבת.. שעה לפני שבת מחליטה שלא לוקחת סיכונים. אין כלום בבית.. בעלי רץ לסופר שהיה סגור כמובן.. אני מרימה טלפון לאמא ותוך שעה היא כאן אם אוכל מוכן.. הצירים מתגברים נעשים חזקים יותר.. לא מרוכזת.. יוצאת להליכה קצרה. שמקדמת פלאים ציר כל 3 דק. שעה 10 וחצי עולים למיון. שם מגלים פתיחה של 3. אני מאושרת !!! עולה מדרגות יורדת עולה יורדת... מבקשת אפידורל מארגנים הכל.. המיילדת מבטיחה שתוך כמה דקות יגיע מרדים. בנתיים כאבים נסבלים. נכנסת למקלחת. מעסה פיטמות.. הצירים מתחזקים כבר מבקשת לא לסבול... מפה לשם ..שעתיים וחצי הבטחה שהמרדים יגיע ואין!!!!! אני צורחת את נשמתי. ובנתיים מעברים אותי מגז צחוק לטשטוש..למקלחת המרדים בחדרי ניתוח. בודקים פתיחה 7!!! אין סיכוי לאפידורל ! המעעחדת מבטיחה ואני יודעת שזה סתם. היא צועקת הררש כמעט. ואני לא מעכלת את ההתקדמות. עייפה מותשת לא מאמינה לוחצת במשך 40 דקות לחיצות של הלייים. קרעתי את עצמי..דימממתי עד שהמיילדת החילטה לעזור ולרוע מעצמה. אישרתי העיקר שיצא. וזהו. בשעה שש וחעשרים טשבע בדיוק בזמן הףהנץ יצא הנסיך שלי החליק ככה עם כל הגוף 2.620 קילו של אושר וטןהר. חשבתי על לידה קלה בטח לאור כל הסבל בהריון ובורא עולם תכנן אחרת. ששווה שווה. לא קל בכלל טרואמה לנפש ולגוף. שבטע וחצי אחרי מחלימה מתחילה לעכל ולא גומרת להודות. תכלב אין עלינו הנשים!!! אין גבר בעולם שיכול לסבול רבע מהכאב שאישה סובלת. מאחלת לכולן לידה קלה בלב שמח! אנחנו נבחרנו לייצר חיים! זכות!

12 תגובות

4 אהבו