פנסיה חמתי מתוסכלת ומרגישה ממש בודדה. חמתי אמרה לנו כמה פעמים בתחילת ההריון שתצא לפנסיה כשאלד ותעזור. בחודשי ההריון אני ממש הופתעתי מהיחס שלה, חוסר האכפיות, ההערות העוקצניות וכו. זה מגיע לרמה שהשיח היחיד שלי איתה זה כשאנחנו באים אחת לשבועיים. היא לא מתעניינת בשאר הימים, לא באה לעזור בכלום למרות שיודעת שיש ימים שאני סמרתות ומקיאה את נשמתי. עד כאן אן לי תלונות, הגלגל עגול. הבעיה מתחילה כשבעלי עגיין חושב שיזכה לעזרה מאמ שלו, אני לעומת זאת בטוחה שברגע האחרון לא תצא לפנסיה וגם אם כן לא יהיה קל לסמוך עליה נגיד שתשתמור על הילד עד שיכנס לגן (3,4 חודשים אחרי החופשת לידה שלי). זה גורם לי להרגיש בודדה בעניין, אן לי עם מי לחלוק את התחושות שלי בנושא, את החששות כי כל דבר שקשור אליה ולמה שאני חושבת מעלה לו את הסעיף והשיחה מסתיימת כאילו לא התחילה. וזה מבלי לציין את כל החששות והתחושות שלא תמיד נעימות מהלא נודע בהריון. מה עושים? מרגישה שהכל הולך להתפוצץ לו בפרצוף בחודש חודשיים אחרי שאלד ואן לי מה לעשות בנידון למרות כל מה שנסתי להראות לו.

כל כך מוכר החוסר אכפתיות של החמה החוסר רגישות אנחנו פשוט לא מעניינות אותן מה שמעניין אותן זה הבן שלהן מה שלא יהיה לגבי הפנסיה לא הייתי בונה עלייה ולא נותנת לה להרגיש בכלל שאני תלויה בה ! תמצאי פתרון אחר רק לא זה תאמיני לי את תעשי טוב לעצמך ולילד שלך פנסיה לא פנסיה יהיו ימים שיהיו לה סידורים והיא לא תוכל לשמור עליו ותרגישי שאת מחוייבת לה מיותר לדעתי ולא תורם

חמתי בפנסיה ועוזרת לי כשיכולה

אין לי עזרה משום צד וברוך ה' מסתדרת, תסמכי רק על עצמך, אל תצפי לעזרה וככה לא תתאכזבי, הרבה אוהבים להבטיח וכשמגיעים לרגע שוכחים שהבטיחו....

גם אני הופתעתי מחוסר העניין מצד המשפחה שלו, במיוחד כשמדובר בנכד ראשון חשבתי שתהיה התרגשות הרבה יותר גדולה. אני מתחילה להגיד לבעלי שיכול להיות שאני רגישה מידי בגלל ההריון אבל ככה אני מרגישה ושאשמח שיהיה בצד שלי שלא ארגיש לגמרי לבד (כי אנחנו גרים חמש דקות הליכה מהם). זה מרכך אותו

אהובה תסמכי רק על עצמך! עדיף לא להיות תלויה באחרים ולהרגיש חייבת! תנסי למצוא פתרון אחר ואל תבני על כך שתצא לפנסיה. את תראי אחרי הלידה שיש לך ולבעלך את הכוחות להתמודד לבד עם הכל ❤️

מבינה אותך מאוד גם חמי וחמתי רצו בזמנו לבןא רק לראות אותו ואם ישן התלוננו כמובן.. אבל אין מה לעשות. מאיפה את? אולי אוכל לעזור

אתם ממש מקסימות.. האמת שאני ממש לא בונה.. פשוט מרגישה לבד שלא יכולה לחלוק שום תחושה עם בעלי כי הוא לא מבין אותי, ואצלו יש סוג של עיוורון כי מדור בהורים שלו.. שה יתן לכולנו כוח לא להיות תלויות באף אחד

לא מסכימה עם הגישה של גידלו אותנו וזהו נגמר. אני לא חושבת שהורות מתחילה בלידה ונגמרת בגיל 18, הרי לא מקימים משפחה רק כדי להביא ילד לעולם וזהו. לא שאני אומרת שחייבים לנו משהו, אבל זה קצת בעיה כשבכל התרבויות בכל זמן בהיסטוריה המשפחה הייתה הקהילה והייתה גרעין שתומך אחד בשני בכל מיני מצבים בחיים, בניהם הריונות ונכדים. והנה בעולם ה"מערבי" הזוג הצעיר נאלץ להתמודד לבד כי לא בא להורים שלהם. מה גם שברוב המקרים אותו זוג צעיר הוא זה שיעזור להם בזקנתם ובמה שיצטרכו. אנחנו עוזרים לסבים שלי ולחמים שלי המון, וכמובן שלא מצפה לתמורה. פשוט חושבת שזו גישה מחורבנת של העולם המערבי.

טלי ממש מסכימה

טוב חייבת לרשום את ההודעה הזאת!! ברוך ה' אני חודש וחצי אחרי לידה, שהייתה חוויה די מעצימה- בכמה שלידה ראשונה יכולה להיות. אבל הנקודה היא שאחרי הלידה התאשפזתי וכל מה שחשבתי ושאני קראת עכשיו היה נכון הרבה יותר ממה ששמעתי! חמתי היקרה טסה לחול כשאני מאושפזת בבית חולים ובעלי ל ב ד עם תינוק בן חודש. לא הזיז לה כלום ויותר מזה היא גם באה לריב איתי אחרי הניתוח כדי שאדחה את הארוע שעשינו כי זה נופל לה על הטיסה. מה 'אני באה לומר לכן נשים יקרות ולמדתי את זה השיעור הכי משמעותי עוצמתי שלי זה שאל תפקפקו בתחושות, מחשבות לרגשות שלכם לשניה. גם אם אתן בהריון וזה "הורמונים" אתם יודעות הכי טוב..

ממש מבאס שזה מה שהיא החליטה לעשות אחרי הלידה. תהיי חזקה ותעשי מה שנכון למשפחה שלך. בסופו של דבר ההתנהגות שלה תתנקם בה