יש פה אמהות לילדים רגישים ועדינים היי כולן, הבן שלי נכנס לגן לפני חודש בערך הוא בן שנה וחצי. ופתאום כשהתחלתי לראות את ההתנהגות שלו ליד ילדים אחרים קלטתי שהוא ילד מאוד עדין ורגיש ואפילו מופנם. אני רואה ילדים בגילו רצים לבימבה לאופניים משתוללים. בעוד הוא יעדיף לשבת לדפדף בספר או לנגן בכלי נגינה ויכול להתרכז בהם מלא זמן. בכללי הוא ילד מאוד נוח. הוא גם אינטיליגנט בטירוף והוא מדבר בצורה מדהימה ובפער גדול על ילדי הגן. אבל היום הגננת אמרה לי ״הוא ילד ממש טוב הוא מאוד עדין, הוא כמו בת את יודעת?״ 😳 עכשיו לא איכפת לי בכללל שהילד שלי יהיה עדין ומופנם, גם בעלי ואני אנשים מאוד עדינים ומנומסים כאלה. אבל יש פי פחד עצום שהוא יהיה רגיש מדי בסביבה וזה יהיה לו קושי חברתי בהמשך. לא צריכה להגיד לכן איזה עולם קשה זה וכמה הילדים הרגישים סובלים מהשאר. יש סיבה לדאגה??

וואו הגננת ממש פרימיטיבית, מה זה כמו בת ?? לא ידעתי שאנחנו נולדים לתוך תבניות, תגידי לה שתפתח את הראש קצת. ואם את אומרת שהילד מתפתח יפה , אז לדעתי זה רק עניין של אופי, אולי הוא ילד מחונן ?

אני עדיין לא אמא אבל מצטרפת למה שדינה אמרה לגבי הגננת- מה זה אומר שהוא כמו בת? וגם אם זה מה שהיא חושבת אולי שתשמור את זה לעצמה. לא כולם צריכים להיות אותו דבר באופן כללי ומגדרי - כל הבנים ישחקו כדורגל וכל הבנות בבובות - משעמם. והעיקר שטוב לו והוא שמח ( שוב אני עדיין לא אמא אז אולי אני לא באמת מבינה)

אויש גננת תסלחי לי אבל טיפשה! כל ילד והאופי שלי ובעיני מהמם ילד רגיש ואינטילגנט ומדהים שרואים את זה כבר מגיל כזה! והוא יכול להיות רגיש אבל לדעת לעמוד על שלו זה לא סותר בקיצור אי אפשר לדעת מעכשיו פשוט תהני מהקטן המקסים שלך

אוייי עזבי תהני מזה. האחיין שלי היה בול כמו שאת מתארת... ילד מושלם מוכנה 4 כמוהו... יש ילדים שהעולם הוא של נגינה, ספרים בישול משחקי קופסא... מה רע בזה...

סיפור של הגדול שלי, בול. בגיל שנה וחצי שמתי לב שהוא לא מתקשר ומתבייש המון..נגיד היינו באים לגן משחקים בחיים הוא לא היה ניגש לאף אחד ולא מדבר איתו ותמיד משחק לבד וגם בגן. אם מישהו היה לוקח לו צעצוע או מרביץ בחיים לא היה מחזיר או לוקח חזרה. רק.בוכה וזהו..כאב.לי הלב שקשה לו להתחבר ולמצוא חברים חדשים ראיתי שהוא סוג של בודד כזה ואז כמו שאמרת הבנתי שגם אני ובעלי כאלה. בחיים לא ניגשתי לאף אחד ברחוב ופתאום שאלתי משהו. הייתי תמיד ביישנית כזאת. בקיצור הבנתי שאני לא יכולה ללמד משהו את הילד שלי אם לא עושה את זה בעצמי..יום אחד לקחתי אותו לגן משחקים ואמרתי "רוצה לראות איך אמא מוצאת לה חברות" פשוט נגשתי למישהי ואמרתי לה היי, קוראים לי ככה וככה ואני מראה לבן שלי איך מכירים אנשים חדשים. בקיצור מפה לשם עשיתי כמה פעמים והוא השתחרר. עכשיו כשהוא כבר גדול הוא סופר חברותי. יש לו חברים בכל חור, אני הולכת איתו ברחוב ותמיד איזה ילד צועק לו..הביטחון העצמי שלו עלה בטירוף והוא אחד הילדים הפופולרים בשכבה. אם מישהו היה אומר לי את זה לא הייתי מאמינה. כבר רציתי לקחת אותו לטיפול רגשי. בקיצור, בחינוך הכל זה דוגמא אישית. ולהגיד לך את האמת גם אני למדתי מהדבר הזה משהו. חח

לילי בפעם השניה היום, את אדירה.

כן . לי יש בן שנתיים ואני אוהבת אותו אהבת עולם. הוא עדין ורגיש וחכם . כשנכנס למעון והגיע לכיתת הצעירים התחילה אלימות בין הילדים והוא חטף ולא היה מחזיר כי הוא לא יודע מה זה אלימות. הוא לא פגע בזבוב . אמא ואבא התלבטו עד שהבינו שאין מה לעשות אמפתיה והכלה זה הכל טוב ויפה כשיש למי להסביר . בגיל הזה אין להם אם לא מכוונים אותם. לימדנו אותו שבבית לא מרביצים אלא רק למי שמתחיל איתו בגן והוא למד . היום אם צריך הוא מתמודד וגם מחזיר. יש לו חברים ,כולם אוהבים אותו בגלל שהוא עדין וטוב לב ומהמם. יש לו משהו ממגמט וזה היחודיות שבו. אני שמחה שיש לי ילד עדין נפש ורגיש ולא איזה אלים וגס. תשמחי זה מבורך. בתור הורים האחריות היא לנתב . אם הוא אוהב מה שאוהב זה האופי שלו וזה מהמם.

והגננת...שתלך ללמוד עוד כמה קורסים והשתלמויות אולי תבין קצת