החיים.. היי בנות אני יתחיל בזה שאני מספר על עצמי אני בת 23 נשואה + 2 עברתי חיים דיי נוראיים עברתי ממסגרת למסגרת לא הייתה לי תמיכה מהמשפחה עשיתי צבא השתחררתי הכרתי את בעלי וחזרתי בתשובה ונולדו לנו 2 בנות מתוקות אחת אחרי השנייה במרווח של שנה.. אני בבית כבר המון זמן עם הבנות אין לי חיים מלבדם אני כבר לא רוצה את הדת בכלל ולפעמים כן אבל לרוב לא אני פשוט נורא מבולבלת אני לא אוהבת את בעלי אני אוהבת אותו כאדם לא כבן זוג אני בנאדם דומיננטי נורא והוא ההפך הוא בנאדם מקסים מקסים אבל לא מושך אותי בשום צורה אופי ויופי.. אני מרגישה פספוס רציני בחיים שלי ואני לא מתגרשת רק בגלל הבנות לא רוצה שיגדלו בלי אבא ורוצה שיהיה להם אורח חיים דתי אני נורא מבולבלת וכאובה אני מרגישה שאני בתוך הכלא של החיים וזה לא שאני לא יוצאת אני יוצאת מידי פעם אבל פשוט לא כיף לי בכלל ואני מאוהבת בבנות שלי פשוט רע לי נורא...סורי על האורך

מאמי תלכי לגורם מקצועי שייעץ לך, זה לא משהו שהבנות פה יכולות לפתור לך לצערי... חיבוק

זה נשמע מצב לא פשוט ... לגבי בעלך את קודם כל חייבת להבין עם עצמך מה את מרגישה או לא מרגישה איליו רק אחרי שתבני את זה תוכלי לדעת איך לפעול מולו . בהקשר של הדת אם זה כבר לא משהו שמדבר אלייך לדעתי את לא צריכה לזייף את זה , אם אני מבינה נכון בעלך עדיין אדם מאמין אז אני יכולה לדמיין את הקושי שלך מולו . לדעתי כדאי לך לדבר איתו ולהסביר לו את המקום שאת נמצאת בו ולנסות למצוא את הדרך שכל אחד מכם ינהל את נטו2רח חיים שהוא מאמין בלי לפגוע בשני (אני כבר אומרת זה ידרוש המון התגשמות וויתורים מצד שניכם אבל זה יהיה אפשרי ) . לדעתי אל תחיי את החיים שלך בשקר (גם בנקשר הזוגי עם בעלך וגם בהקשר של הדת ) זה לא דרך להעביר חיים . את צריכה לחשוב עם עצמך מה את רוצה ולא רוצה בחיים ולפעול בהתאם לזה .

יקרה! את אישה צעירה והחיים נפלו עלייך כבד כמו שאומרים... הדת... הילדים... הכל צפוף וקשה נורא אני מכירה אישית זוג עם סיפור ממש דומה ואחרי שתי הלידות הצפופות הם עשו מניעה ארוכה ובזמן הזה גידלו יחד את הבנות ולאט לאט זה נהיה קל יותר הבנות גדלו ויצאו לגנים האישה יצאה לעבוד נסיעות יחד לחו"ל חופשות קטנות מידי פעם לבד בלי הילדים והיום אחרי הרבה עבודה ולא מעט שנים שניהם מאוהבים מה שהיה נראה שלא יקרה לעולם. ילדה עכשיו בן לבית בריא ושמח אז תנסי לקחת את הזמן ולתת לעצמכם צ'אנס אתם בתקופה קשה אבל היא תעבור כמובן עם סבלנות והרבה עבודה. בהצלחה.

זה הקושי בלעשות בחירות כאלה בגיל כל כך צעיר שגם אם הוא הכי מדהים בעולם את לא יכולה להעריך אותו כי את מרגישה פספוס שלא חווית ולא ניסית כלום. גם אם נגיד לך שמהניסיון שלנו הכי חשוב זה שהוא אדם טוב ואוהב אותך ושבסוף הרבה מהגברים זה הכל אותו דבר וצריך להתמקד בדברים החשובים את עדיין תרגישי את הפספוס כי כל אחד צריך לחוות על בשרו. בהקשר של הדת הייתי פשוט עושה את מה שכיף לי ומוותרת על מה שלא תנסי להתמקד בדברים הטובים שיש לך ואולי אפילו למצוא איזה תחום עניין שיכניס לך קצת טעם לחיים כי בסופו של דבר רק את אחראית על האושר שלך זה לא משהו שבן הזוג יכול להעניק לך או הילדים רק את יכולה לעזור לעצמך להרגיש יותר טוב

אני גם מאד צעירה עם 2 בנות צפופות ומה שגורם לי לא ליפול ולשקוע בבאסה זה שאני לא שןכחת את עצמי... ב"ה אני לומדת, אוהבת את המיקצוע שבחרתי. עוד רגע כבר מסיימת את התואר. יש לי חיים משלי ולא רק נטו לבית כל יום אני פשוט חוזרת עם כוחות ואנרגיות לקראתן. בעבודה אני רואה אנשים, יש לי חברוצ, חיי חברה זה ממלא אותי. אני גם הדומיננטית בבית ובעלי יותר שקט ורגוע ואני שרופה עליו, הוא משלים אותי. אבל זה לא בא בקלות אנחנו כל הזמן עובדים על הזוגיות שלנו, ואם מפריע משהו אז פותחים את זה ומדברים תקשורת זה המפתח להכל

אולי טיפול לבדוק עם עצמך מה את רוצה מעצמך ומהחיים ומה טוב לך .נראה לי שסדר במחשבה וברגשות יעשה לך טוב

תודה מקסימות מאווד עוזר לי מה שאתן כותבות