אמהות עם תינוקות בני חודש מה אתן עושות כל היום? מה התינוק עושה והאם אתן נהנות במהלך היום או מדוכאות? מספיקות לעשות דברים לעצמכן ולהיות מטופחות? אצלי אני רק מחכה שיעבוק היום, היום כל כך ארוך ולא מסםיקה כלום

בעלי סטודנט (ובלי קשר גם אם היה עובד היה קם פשוט שעה קודם) ונתן לי זמן בבקרים להתארגן....מקלחת בגדים וכו. ככה הרגשתי ממש טוב עם עצמי. מבחינת לעשות דברים בבית כמעט ולא...אוכל וגם לא תמיד. הרגשתי בחודש הראשון מצוברחת נורא בלי קשר.. כאב לי הכל וזה.. אחרי זה השתפר פלאים

יהודית ומה הלוז שלך עם התינוק במהלך היום?

שלי בן חודשיים ורק לאחרונה התחלתי לחזור לעצמי ,לבשל ,לעשות כביסות ,לארגן את הבית. אבל אני השתדלתי לצאת כמה שיותר ישר אחרי החיסון הראשון שלו ,כדי לא להשתגע בבית ולהכנס לדיכאון =/

לונה יצאת איתו לבד? ולאן למשל יצאת? אני שואלת כי אני מרגישה די אבודה והימים לא עוברים לי, מנסה לראות ולשמוע מבנות שבמצב שלי

היום הוא בן חצי שנה.. אבל אז פשוט זרמתי איתו. שיחקנו שרתי לו..אוכל וכו'. ישן די הרבה...נגיד ער שעה ישן שעתיים חח אז בזמן שישן נחתי על הספה. יצאתי איתו אחרי החיסון למרכז מסחרי לידנו באוטו וסיבוב כזה היה זולל לי נגיד שעתיים.. לפעמים שתיתי קפה בבית קפה בזמן שהוא ישן בעגלה ואם היה ער פשוט הייתי מאכילה שם בבקבוק וזה שינוי אווירה וכיף לראות אנשים

הבייבי שלי השבוע בן חודש. כבר אחרי הברית כבר יצאתי איתו לטיפת חלב. שבוע אחר כך התחלתי לעשות איתו סיבובים בעגלה ברגל, אפילו שכאב לי אחרי קיסרי הרגשתי שאני חייבת את זה גם לעצמי וזה באמת עוזר מאוד להתאוורר אפילו סתם לחצי שעה לעשות סידורים ולחזור זה כיף בעיקר בימים האלו שהמזג אוויר טוב. בזמן שישן מנסה לנצל את הזמן לכביסות לאכול משהו ולנוח. עדיין לא ממש מספיקה לבשל מקווה להגיע לזה בקרוב...

החודש וחצי הראשון היה סיוט, לא יידעתי איך קוראים לי לא היה לי זמן אפילו לצחצח שיניים.. עד שלמדתי את השעות שלו ולמדתי לקרוא אותו. לצאת איתו הייתי יוצאת רק בשכונה באויר הפתוח ולא למקומות סגורים (עד גיל חודשיים), כולם סביבי עובדים ואני לבד איתו. בזמן שהוא היה ער הייתי שמה אותו על הבטן, שרה לו שירים, מחליפה טיטול אם צריך ומאכילה. אחרי שעה וחצי שהוא ער הייתי מרדימה אותו (שעה וחצי ער שעה ישן ככה לא יגיע לעייפות יתר בלילה) והיה לי עוד קצת אויר לעצמי. התחלתי טיפול של דיקור סיני כי הייתה לי לידה קשה אז פעם בשבוע הייתי הולכת לטיפול וזה היה מרענן, בעלי היה נשאר איתו. השתדלתי תמיד לצאת מהפיגמה ולשים שמלה גם כשאני בבית, רק לא להיות עם הפיגמה כל היום זה היה מדכא אותי. הימים ארוכים אבל תנסי להיעזר בכל עזרה שמציעים לך וכמובן בבעל..

אצלי ילד שני ויותר קל. בדרך כלל יש אצלי מישהו אם לא בבוקר אז בצהריים ערב בטוח בעלי או אמא שלי או מטפלת. הבת הגדולה גם מעסיקה אותי מאד בעלי עוזר מדי פעם ומאכיל בלילה סבב אחד כדי שאוכל לישון קצת יותר טוב גם אני לא מטופחת ואין לי זמן לעצמי אבל יודעת הפעם שזה זמני, נהנית להביט לתינוקי שלי בעיניים ולהיות שם בשבילו

אני גרה ליד קניון אז הלכתי לשם ,קבעתי עם חברות רק כדי להתאוורר ,ולא התרחקתי יותר מידי (: ואחרי 40 יום התילתי לעשות איתו ועם בעלי סיבובים בשכונה בערב

אני חושבת שזה נורא תלוי באופי הילד שלי בת חודש אתמול, ישנה רוב היום ובשעות שערה שמה אותה באוניברסיטה היא מסתכלת על הבובות שרה לה שירים מאכילה מחליפה חיתול זהו בגדול.. היום עף ממש מהר.. בעלי עוזר לי נותן לי לישון במהלך היום ממש עוזר לי להרגיש טוב ולהיות חיונית