שמירת הלשון -זיכוי הרבים מבחינתי גם אם רק אחת קראה אני את שלי עשיתי.. *2 הלכות בשמירת הלשון* *הלכות רכילות, כלל ח’, סעיף א’* יש הרבה דברים נוספים שאסורים מטעם אבק רכילות. ואבאר כמה מקרים בקיצור, והמשכיל יבין מה הדין במקרים דומים לאלה. כגון מי שמספר לחברו איך שאלו את פלוני עליו, והשיב: "שתקו, אני לא רוצה לומר מה היה איתו" ומקרים דומים כאלה. שמדברי פלוני נרמז עליו לגנאי, שאינו רוצה לספר מה איתו. זה בכלל אבק רכילות. *הלכות רכילות, כלל ח’, סעיף ב’ ג’* וגם המשבח אחד בפני חברו, במקום שעל ידי כך יתרעם החבר על האחד, ועל ידי זאת ייגרם לאחד שסופר עליו השבח רעה, נראה דבכלל רכילות הוא. לכן יש להיזהר מלשבח את ראובן לפני שמעון שותפו, או לאשה בפני בעלה, איך שגרמו לו טובה שהלוו לו כסף, או שלמו לו שכר בזמן. כי השותף עלול לכעוס ששילם לפועל, כי שמא הוא אינו חפץ לשלם. ולפעמים ייגרם נזק של ממש לשותף מזה. וכן לבעל על אשתו עלול להיות תרעומת שהיא פזרנית בכספו. לכן אסור לספר שבחים בכזה מקרה מפני אבק לשון הרע. וגם יש להיזהר כשמבקש מחברו טובה, וחברו עונה לו שאינו יכול לעשות לו את הטובה. שלא יפציר "למה לפלוני כן עשית את הטובה, והוא בעצמו סיפר לי?". כי מצוי שבכזה מקרה יכעס שמעון על מי שעשה לו את הטובה מדוע סיפר לאנשים על הטובה שעשה לו. *קטע מספר שמירת הלשון* *חלק שני פרק ח’ “דברי מוסר בענין חשבון הנפש” (1)* כתוב במסכת בבא בתרא (ע"ח:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (במדבר כ"א כ"ז). המושלים- אלו מושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו נחשב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה. הפשט הפשוט ידוע, שהנאת עולם הזה זה לזמן קצוב, ועולם הבא זה לנצח. אולם נראה שיש עוד פשט. שיצייר האדם בדמיונו שיש 2 כפות מאזניים מולו, ובאחת כתוב ההפסד שיבוא על ידי קיום המצוה, ובשניה יהיה כתוב השכר. וודאי שכף השכר יהיה מכריע הרבה יותר, כי אין נראית בכלל הכף השניה. ועל ידי זה ינגף היצר. וכמו כן בעבירה. ידמיין בצד אחד התענוג של העבירה, ובצד השני את המשחיתים שרוצים לייסרו אם יעשה עבירה זו.

👍