שמירת הלשון לזיכוי הרבים ותישועה הפרטית שלי *2 הלכות בשמירת הלשון* *הלכות רכילות, כלל ז’, סעיף ג’* אין חלוק בין אם המספר הרכילות לאדם עצמו, או מספר לאשתו או קרוביו, למרות שלא יגלו לו. כי וודאי האשה והקרובים כועסים על מי שסיפר את הרכילות, ובכלל רכילות. *הלכות רכילות, כלל ז’, סעיף ד’* אין הבדל אם מספר רכילות על יהודי בפני יהודי, או על יהודי בפני גוי. ולמעשה סיפר רכילות בפני גוי עוונו חמור יותר, כי עלול להיגרם ליהודי נזק או צער כתוצאה מהסיפור. ויש אנשים שנכשלים בזה, ומטילים מום לגוי בסחורה שקנה מיהודי. *קטע מספר שמירת הלשון* *חלק שני פרק ז “הזהיר מחטא הלשון, מסייע לבנין הבית העתידי” (2)* אמרו חז"ל - בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ועבר על לאו של "לא ירבה לו נשים". עלתה הי' של "לא ירבה" לפני ה' יתברך ואמרה : שטר שבטל מקצתו, בטל כולו. אם שלמה יבטלני, מי יקיימני? (כיון שהמצוה של לא ירבה נשים שייכת רק במלך). ענה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כמוהו יהיו בטילין, ואל תיבטל אות אחת מן התורה. ומזה נראה שהקדוש מקפיד מאוד כשדבר מהתורה נעשה הפקר. ואם נתבונן איזה דבר מהתורה הוא הפקר, נמצא שעוון לשון הרע הפקר אצל האנשים שלא טעמו טעם תורה. [שנה מעוברת יב סיון] ובעוונתינו הרבים אפילו מי שמבין בדיני התורה, אין חמור אצלו עוון לשון הרע כשאר עוונות. וראיה לזה, שאם אדם יתחלף לו הבשר לבשר לא כשר, כמה יחפש תיקון לעוונו, וכל ימי חייו לא ישכח מזה. אבל אם עבר בלשון הרע, על אף שמעורב בזה לאוין מפורשים בתורה, מכל מקום לבו לא יצטער על זה לזמן רב, ולא יילך לחכם למצוא תשובה לחטאו. כל זה ראיה ברורה שהיצר הרע לא מניח לאדם להשים עיניו ולבו על הענין של שמירת הלשון. ואם כמה כמה צריך בן תורה להתחזק בענינים אלו שתלויים בכוח הדיבור, כדי שלא יהיו דברי ה' הפקר.

ישר כח וכל הישועות 🙏❤