חוששת שיש לי דיכאון ילדתי לפניי 10 ימים ולא מחוברת לתינוקות עדיין, לא מבינה מי הם ומאיפה הם באו אחריי שנתיים של טיפולי פוריות הייתי בטוחה שאני אגיע למצב שהלב שלי מתפוצץ מאהבה אני מטפלת בהם דואגת מאוד אבל עדיין לא מרגישה את מה שאני אמורה להרגיש בנוסף לכך המשפחות קצת עושות צרות ובעיות אחד עם השני, שזה ממש לא מוסיף עידוד?

אין כזה דבר "אמורה". לא מתאהבים ישר. אם את חושבת שכל אמא ישר בשניה מתפרצת באהבה אינסופית אז לא. זה בסדר. אל תכעסי אל עצמך ותני לעצמך זמן להתחבר. אני מבינה שיש לך תאומים שזה קשה לא פי 2 אלא פי 10. איזה רגשות כשאת לא מצליחה לישון שעה כמו בן אדם????? ברור שקשה לך. אל תדאגי. ממש עוד מעט הכל יעבור.

ילדתי לפני חודש וחצי והרגשתי בדיוק כמוך.. ההתחלה מאוד קשה ועם 2 זה בטוח כפול. זו תקופה של הורמונים מטורפים,עייפות ושינוי רציני בשגרת חייך. באמת שעם הזמן זה נהיה קל יותר ואז את יכולה להתפנות לפתח רגשות חיוביים לקטנים. כרגע מאוד קשה לך להכיל את המצב אז את לא פנויה רגשית להתאהבות. תני לזה זמן ואל תלחצי. כרגע הכל טכני עם הקטנים ועם הזמן הם יגדלו ויכלו ליצוג אינטראקציה ואז זה יבוא..

כן הטיפול בשניים לפעמים נראה ל כמו משהו בלתי אפשרי...

אני באותו מצב כמו שלך.. ילדתי לפני 11 ימים. אמנם ילד אחד. אבל כל כך חיכיתי שיצא. לחבק אותו ולעטוף אותו. ועברתי לידה מושלמת ! אני מוצאת את עצמי לא מתייחסת אליו בבית חולים בזמן שהוא איתי.. מתחננת שימשיך לישון. לא היה בא לי להחזיק אותו גם כי הייתי כאובה נורא. אני עם המון תפרים שמקשים עליי לתפקד (עכשיו יותר טוב תודה לאל) הגענו הביתה ואכלתי כאפה שמישהו מפריע לי לישון אמא שלי הייתה אצלי שבוע. בלילה הראשון הערתי אותה אחרי כמה פעמים שהוא קם ואמרתי לה שתהיה איתו. כך גם בלילה השני.. ואז הבנתי שאני עושה טעות כי גם לי אין שינה וגם לה. אז בליחה השלישי כבר עיקלתי את זה שאיו ברירה וצריך לקום גם אם זה 10 פעמים בלילה...הילד צריך אותי. להרגיש אותי.. אבל גם כל האכלה, כל החלפה, כל מקלחת הכול טכני כזה בלי שום עניין ורצון באמת לקום ולעשות. עושה כי צריך.. מרימה אותו ושמה עליי כי צריך. לא כי אני רוצה... והרגשתי שאני אמא חרא. ואני מוצאת את עצמי בוכה בלי הפסקה . עד שדיברתי עם אחותי שהיא אמא ל6 ילדים. ואמרה לי שזה בסדר וזה טבעי להרגיש ככה. ואין חיבור מיידי זה משהו שלוקח זמן. והכול עובר...וכל פעם שבעלי יצא לקנות משהו, הייתי חופרת לו שיחזור מהר כי לא רציתי להיות לבד, לא מפחד. רק שיהיה איתי. שיהיה בבית.. רק מה שחשוב זה לפרוק, אם מרגישיל צורך לבכות אז לא לשמור בבטן. לדבר וחשתף בתחושות שלך! כי מהר מאוד אפשר להגיע לדיכאון לידה... אז היא אמרה לי כל דבר הכי קטן גם אם זה נראה הכי טיפשי בעינייך תתקשרי אליי. אז אני עדיין בוכה, עדיין מנסה להסתגל לחיים החדשים

בנות זה מובן!!! אל תחמירו עם עצמכן!! אתם אמהות בפעם הראשונה לא קיבלתם חוברת הפעלה.. זה עדיין ההלם והשוק בשילוב עם קושי ומחסור בשעות שינה.. מציעה לכן האמא ותיקה כבר.. לבקש עזרה כמה שיותר.. לא להיכנס לזה להבין שזה שלב שיעבור.. שכל יום שעובר אתם לומדות ומתנסות וזה יהפוך ליותר קל. שימו מוזיקה מרגיעה תאכלו טוב.. תבקשו עזרה טבעזרת ה' יהיה בסדר מבטיחה לכן שעוד תעופו על התינוקות שלכן.. שתאהבו כמו שלא אהבתם בחיים.. תאהבו את עצמכם חבקו את עצמכן ותביהו שכל שלב ראשוני הוא קשה אבל אחר כך אתן תשחו בה כמו דג מיומן

גם לי זה היה בלידה הראשונה נכנסתי לדיכאון 3 חודשים בקושי נגעתי בילדה!! שלב ראשון את מודעת!!! זה כבר משהו! שלב שני תלכי לקופה ותבקשי להתייעץ עם פסיכולוג! אני נוטה להאמין שאיזה משהו בדרך גרם לך להגיע למצב הזה...תנסי להבין איפה ולתקן את צורת החשיבה שלך! מבטיחה לך שזה ישתנה ותהיי מכטרה אחר כך..! אגב היא כבר בת 12 אוטוטו בת מצווה!! בהצלחה😍⁦❤️⁩

קודם כל תהיי בחמלה כלפני התחושות שלך. תקבלי אותן זה בסדר להרגיש ככה. ברגע שתקבלי באהבה וחמלה את מה שאת מרגישה כבר הלב שלך יתנקה ותמלא בשלווה. דבר שני זה טבעי אחרי לידה זה כמו רכבת הרים לוקח זמן להכיר את הסטטוס החדש... לאט לאט הכל יסתדר בצורה אורגנית. תחייכי ותני לזה להיות. ימים טובים לפנייך