באלי לבכות... אני בהריון ראשון. שנינו בני 26... אני מאוד רציתי את ההריון הזה ובעלי הסכים אחרי זמן רב שרציתי... לא תכננו שאקלט על הפעם הראשונה. פשוט נס.. שנינו היינו בהלם. היינו בטוחים שיקח לפחות כמה חודשים. כשגילינו על זה התשובה שלו הייתה "אם את מחייכת אז כנראה שזה משהו לא טוב בשבילי" והוא צחק תוך כדי. צחקתי איתו גם ואמרתי לו שאני בהריון. יום יומיים אחכ היה לנו פיצוץ מטורף. הוא הטיח בי שהוא לא מוכן לסבול את זה שאני לא אעשה דברים בגלל שיש לי רגישות לריחות ואבכה לו על כל ריח קטן. בכיתי את החיים שלי... ויצאתי מהבית להירגע. אחרי שחזרתי הוא ניסה להיות נחמד יותר... אבל לא התנצל. אמרו לי שגברים לוקח להם זמן לעכל. אז נתתי. אבל עדיין הבחילות, העייפות והריחות שם ולא נרגעו. אם אני אקיא הוא ישמע, אם משהו יגעיל אותי הוא יראה פרצוף ואולי גם רפלקס של הקאה. שמרתי על אש נמוכה אבל לא לחלוטין. והמשכנו בחיינו.. הוא יודע שיש עובר בבטן שלי אבל כל עוד מדברים עליו הכל טוב. הוא הגיע איתי לבדיקת דופק ראשונה.. אני רעדתי מהתרגשות... נפעמתי מכל רגע שראיתי את הקטני שלי על המסך. לדעתי גם הוא התרגש. הבין שזה נהיה אמיתי. כשיצאנו הוא אמר לי בצחוק של ממש "קיוותי לרגע שלא יראו כלום"... ממש לא צחקתי. כעסתי. אבל הצלחתי להבין. הוא מגיע איתי לבדיקות אבל לא מוכן להיות מעורה מעבר. לא מוכן להקשיס לצרות שלי. כן לקח אותי למיון השבוע כשחא הרגשתי טוב. מרגישה שהוא שם בשבילי אבל גם לא שם. כאילו הוא לא מצליח לעכל את העניין לחלוטין. אני שבוע 9 והשבוע יצא לנו לדבר סיפרתי לו שיש בדיקה שנקראת שקיפות עורפית. הוא אמר שלא מעניינת אותו מה זו הבדיקה הזו אבל הוא מגיע לבדיקות ואני לא צריכה לפרט לו ככ הרבה... ממש קשה לי. עכשיו שוחחנו בטלפון והוא אמר לי שהבחילות והעייפות שיש לי זה פסיכולוגי לחלוטין ואני יכולה לשלוט בזה. נו שמעתן על דבר כזה?! אמרתי לו גם ההקאות פסיכוחוגי? הכאבי מחזור והחזה?? אז הוא ענה "אלה לא. אבל את גורמת לעצמך להרגיש רע יותר". ואז אמרתי לו במהלך השיחה "על מי אני אשען אם לא עליך?" אז הוא אמר על אמא שלך. ואז שתקתי.. ואז הוא אמר שכל פעם שמדבר איתי השיחה נהיית כבדה ושנדבר כבר ואמר בי. ואני יושבת לי פה ובוכה... ומרגישה שאין לי שותף אלא עציץ שבא איתי לבדיקות ורע לי וקשה לי ככה. שבמקום שנתלהב יחד אני מתלהבת לבד....

הוי אנונימית ממש נגעת לליבי, זה מאוד לא פשוט שאין לך מישהו להישען עליו בתקופה כ"כ מרגשת/ מלחיצה ובמיוחד שזה משהו משותף של שניכם שולחת לך קודם כל חיבוק ורוצה להגיד לך שאל תדאגי יכול להיות שכרגע מפחד להתחבר לכל התהליך ולשחרר במיוחד שאולי לא היה שלם איתו מהתחלה או לא חשב שזה אכן יקרה כזה מהר.... בעצם לא היה לו כנראה זמן לעכל את זה וזה כבר התממש אני מאמינה לפי מה שכתבת שבהמשך כשזה יהיה מוחשי יותר הוא כן יתחבר ויהיה שם בשבילך

אחד הקשיים הכי גדולים לבני זוג, זה להבין מה עובר עלינו בתקופה הזאת, בטח ובטח כשהם לא בשלים לזה עדיין. לפעמים הזמן היחיד שבו הם מצליחים להפנים את זה, זה כשהם מרגישים את התנועות בפעם הראשונה. אין יותר מידי נראה לי מה לעשות, אבל את כן צריכה להחליט האם מתאים לך שהוא יבוא איתך לכל בדיקה על תקן של עציץ או לא, לפחות שאת תוכלי להנות מהבדיקה כמו שצריך. ולגבי תופעות הלוואי, זה באסה שהוא לא מצליח להפנים. מה שכן ההייתי מנסה לעשות זה לצאת ערב כלשהו ולפתוח את הנושא ולהגיד לו מראש שאת יודעת שיהיו הרבה דמעות אבל זה חלק מהתהליך, המון גברים חוששים המעניין הזה של ההריון ומהלידה במיוחד בילד ראשון, אבל לשמור את הרגשות והתחושות בבטן זה לא מועיל לאף אחד. דבר נוסף אם תכננת לשמור עדיין בסוד זה גם גורם סטרס, ויכול להיות שהוא זקוק לצד שלישי לשתף אותו אולי כדי לנסות להבין מה זה הדבר הגדול שנוחת עליו והוא עוד לא מצליח לעכל ולהבין מה הוא אמור להרגיש והרדם היחיד שכרגע הוא יכול לדבר נמצא באורות ולא מבין אותו. אתם רק בתחילת הדרך, אני מקווה שתוכלו למצוא את הנתיב המתאים לשניכם בסיטואציה הזאת. ושיהיה השעה טובה והריון בריא וקל

מסכימה עם רותי יקירה, גם אני חושבת שברגע שהעובר יגדל ויהיה יותר מוחשי (סקירה ראשונה/ שנייה) הוא ירגיש אחרת. לגברים קצת יותר קשה להבין, במיוחד את עניין התופעות- הוא לא יודע מה זה התכווצויות, הוא לא יודע מה זה בחילות לא רצוניות אז הוא מנסה להסביר לעצמו שזה פסיכולוגי שלך. תנשמי עמוק, זה יעבור :)

אני ממש מבינה אותך, הרגשתי ככה בהריון הראשון שלי עם בעלי. היינו בני 30-31 אבל עדיין הוא לא הצליח להתחבר ולא לעכל כלום. הכל השתנה מרגע שנסיכה שלנו נולדה, מאז הוא מאוהב עד השמיים, אבא שרוף על הנסיכה שלו היא האור הכי גדול בחיים שלו וגם שלי. נשמע שהוא מקשה מאד, ואני יודעת איך זה מרגיש תאמיני לי! תנסי להעזר בינתיים במקורות תמיכה אחרים בחייך ותשתפי אותו בטוב, אולי תנסי למצוא חבר שלו או בן משפחה שיגרום לו לשנות קצת גישה לעניין.

אני קוראת את התגובות שלכן ובוכה. המשפחה שלו יודעת.. סיפרתי להם כדי שיהיה לו קל יותר. אני באמת לא חושבת שהוא מתכוון לגרום לי להרגיש ככה יש לו לב זהב. אבל הוא פשוט לא מצליח. פשוט לא מצליח לעכל. אני מכירה אותו לא מאתמול ונורא קשה לו עם שינויים.. תמיד היה ככה. הוא צריך זמן לעכל. ובאמת בגלל שזה קרה ככ מהר הוא לא הספיק להיות כמהה לזה. הוא לא מצליח להעריך את זה כמו שצריך. זה הגיע לו כמובן מאליו. אני לא מרגישה נוח להישען על אמא שלי. תמיד החשבתי את עצמי כחזקה ולא נתתי לאף אחד במשפחה לראות אותי במצב שהוא של קושי. הוא בין הבודדים שרואים אותי ככה ולכן נורא קל לי להישען עליו. וניסיתי לקחת אותו אתמול למסעדה... זו הייתה השיחה על השקיפות והוא אמר באיזשהו שלב שאם אני אמשיך לדבר על זה הוא פשוט יקום ויצא מהמסעדה.

עד כמה קשה לו? כואב לו לשמוע את המילה "הריון" זה עד כמה קשה לו. הוא ביקש ממני להפסיק להגיד את המילה הזו בשיחה האחרונה

אז הוא ילד קטן ולא גבר, מישהו שלא יכול שיהיה משהו יותר חשוב ממנו, בהצלחה לו כשיהיו לו ילדים. הוא יצטרך להתעורר על עצמו ומהר!

נשמע שהוא מפחד שכל הצומי ילך לתינוק ולכן הוא מעליב אותך ויורד עליך....בשביל לצנן לך את ההתלהבות...שלא תאהבי את התינוק יותר מימה שאת אוהבת אותו...הוא רוצה להשאר במקום הראשון....וכל זה נכתב בהתחשב בזה שלפני ההריון הוא לא דיבר אליך בצורה מגעילה כזאת...אם זה סגנון דיבור קבוע שלו....את בבעיה רצינית...כי זה פשוט להיפגע בלי הפסקה...ואי אפשר לחיות ככה

מה זה הגברים האלה? שליש ראשון של הריון זה הדבר הכי קשה שיש בן זוגי היה רץ אחרי לשירותים ומחזיק לי את השיער כאשר הייתי מקיאה ואפילו מנקה אחרי איפה התמיכה והאהבה שמגיעה לאישה שיוצרת חיים מגיעה לך יחס של מלכה !!! אין תירוצים ליחס כזה ...

אוףףף..יאאלה ..מבינה אותך זה ממש לא פשוט . את מתרגשת והכי רוצה שיתרגש ויעזור ויתמוך. תמשיכי בשלך אל תסתתרי. את תתנצלי. אל תצטדקי. את זו שבהריון. את זו שעוברת את הכאבים והדרמות. את זו שתסחבי ותצעקי בחדר לידה. תהיי נוכחת בעוצמה שלך בנוכחות הנשית שלך תהיי כל כולך את אם בא לו שיתאים את עצמו למצב ואם לא בא לו בעיה שלו נשמע שהוא מרוכז בעצמו או בגלל שלוקח לו זמן לעכל והוא משקשק מפחד וזה לגיטימי או שהוא מרוכז בעצמו כי זה הוא זה לא אמור לרומם אותך או להוריד אותך יכול להיות שיעבור לו ויכול להיות שלא תהיי את . לא על אש קטנה ולא נעליים. אם עכשיו תקטיני את עצמך מחר הוא יבכה ויתלונן כשלא ישן בלילות מהבכי של התינוק אומרת לך אחותי היקרה תהיי את בכל נוכחותך שולחת לך חיבוק את חזקה . את גיבורה. את לא תלויה באף אחד היי את ❤

אני חושבת שכולן צודקות, אבל את צריכה להיות חכמה הוא מפחד שתשומת הלב תתחלק. תהיי איתו, תשתדלי לעשות מה שאת מסוגלת- ותשימי לב לדברים שהוא אוהב, תגידי לו הכנתי לך אוכל, או יש כאלה שאכפת להם יותר הנקיון מה שאת יכולה ומסוגלת. ולא לשכוח אותו בעלי לא שותף כמעט בהתחלה, הוא אפילו כעס בהריון הראשון חח כאילו עשיתי את זה לבד... סבלנות שלך- אישה חכמה זה הלב של הבית

אם הוא ככה מתנהג בהריון מה יהיה אחרי הלידה ? שאז באמת מתחיל הקשיים וצריך עזרה ותמיכה.. הקטע שהוא איים לצאת מהמסעדה בגלל שאת מדברת על השקיפות? ממש לא יפה בעיניי. מקווה שבהמשך הדרך הוא ישתנה קצת ❤❤ ושיהיה לך הריון קל ותקין..

בנות כולכן מקסימות ❤ כולכן צודקות. אני לא אשתנה לרגע ואמשיך בנוכחות שלי ואציף אותו בכל מה שקשור להריון. הוא חזר הביתה לא מזמן וכנראה ראה שבכיתי (אין לי מושג איך שם לב לזה בכלל) ושאל מה קרה ושפכתי הכל... אמרתי לו שאני לבד בתהליך. אז הוא ענה שהוא בא איתי לפגישות אצל הרופאה ולמה אני עוד מצפה, אז אמרתי לו שיהיה לך אכפת ותראה לי את זה גם. אמר שזה פשוט לא באופי שלו כי הוא לא אחד שמראה רגשות ואהבה (תמיד היה כזה וזה מובן) . שאלתי אותו אם התרגש בבדיקת דופק הוא ענה שלא... התחלתי לבכות. הוא שאל אותי למה אני בוכה הרי זו אני שרציתי לשמוע תשובה כנה. וכשהוא יתחיל להרגיש משהו הוא יגיד לי. אבל כן אכפת לו... עדיין קשה לי... ואני רואה שגם לו. לא יודעת מה לעשות כדי לגרום לו לעכל. אולי הוא פשוט צריך זמן... אולי הזמן יעשה את שלו

תהיי את תמשיכי להתנהג כמו שאת שחררי ממנו כל מה שיעשה מבחינתך זה בונוס אל תצפי לא תתאכזבי אנשים שחיים בלי רגשות ובלי התרגשויות צריך רק להתפלל עליהם שהלב שלהם יפתח

תני לו את הזמן שלו זה אופי של בן אדם קשה לשנות אופי ברגע שהבטן שלך תהיה יותר גדולה וברגע שתילדי את תראי את החיבור בניהם אל תעשי דברים בכוח זה יגיע לבד אני חושבת שברגע שתרפי ולא תספרי לו כלום הוא ישתחרר ותגרמי לו לשאול לבד שלומכם נכון זה פוגע זה לא נעים כי העובר של שניכם אך רגש של אב זה לא הרגש שם האם אנחנו מרגישות אותם בשבילם זה לא מציאותי יש גברים שמקבלים את זה בידיים פתוחות והרבה פינוקים ויש כאלה שלא אל תבכי את מעבירה לעובר את הרגשות שלך שולחת חיבוק

מאמוש עצה ממני שחררי תרפי עיזבי אותו אל תציקי לו עם זה תחיי את החיים רגיל בלידה אין ספק שיעכל וכשהתינוק יצא לכולם הוא הכי יעכל בעולם ההתנהגות שלך סתם גורמת לו לאנטי פסיכולוגיה הםוכה תרפי שחררי תהיי עיניינית זה יבוא לו לבד