משבר אחרי לידה. (לא דיכאון). ברוך השם אנחנו הורים מאושרים לנסיך מושלםם שאני מאוהבת בו עוד מהרגע שהיה בבטן שלי. משהו אחר שמפריע לי.. העדפתי שבעלי לא יהיה איתי אומרעם שזה יכול להשפיע והם יכןלים להגעל מכאישה. והוא גם הכין אותי לזה שזה יהיה לו קשה לראות את זה. בזמן שהתינוק יוצא. כמובן שבחדר לידה היה איתי כל הזמן עד הרגע שהוא יצא , שמחים מאושרים ומודים להשם על הכל. משהו אבל מרגיש לי מוזר.. אני לא יודעת מרגישנ שהוא לא מראה לי אהבה כמו פעם. אנחנו גם שומרים נידה לפעמים נוגעים אחד בשנייה בטעות. אגל לא יודעת. מרגישה שהוא לא אוכג אותי מספיק.הוא עוזר תומך הכל אבל מרגיש לי שאין לן משיככ אלי ולמרות הנידה הוא הכי צריך שיורגש המשיכה אבל אין את זה.מפידת שזה השפיע עליו כל התהחיך לידה אני לא יודעת אולי אני סתם מתבכיינת וזה ההורמונים. וגם אמרתי לו את זה שהוא לא מראה לי אהבה כמו פעם. אמר לי למה את חושבת שלא ? ולא ידעתי כבר מה לענות

יו חפרתי

הוא הסתכל ממש איך שהתינוק ייצא? כי בעלי גם היה בלידה אבל לא הסתכל הוא פשוט עמד בצד והתפלל...

הוא לא היה בלידה הוא היה בחוץ והתפלל חח

אומרים שגם לגברים יש קצת דכדוך אחרי לידה אולי צריך לתת לזה לעבור קצת

אתם בנידה זה הגיוני שתרגישי ככה

חח אז אוקיי אני בטוחה שזה יעבור פשוט ילד חדש נכנס לחיים אז קצת יש ריחוק אבל אחכ מתרגלים לשינוי והכל חוזר לקדמותו

זו תקופה לא פשוטה אחרי הלידה. בגלל הנידה קשה להם לבטא את האהבה מפחדים שזה יגלוש ליותר. ולגברים הענין יותר קשה אז מן מתרחקים קצת פיסית. אבל זה עובר. הרבה סבלנות ויהיה טוב.

ילד ראשון..