מה קורה לה? עוד שבוע וחצי בת שנה, אני איתה בבית. ילדה מפונקת מקבלת כל מה שרוצה ואת מלואה התשומת לב שרוצה, השבוע אחותי פתחה משפחתון קטן של 7 ילדים וביקשה ממני עזרה לתקופה הראשונה כרגע יש כ5 ילדים כולל היא בימים הראשונים הייתי מגיעה איתה ונמצאת רק איתה כידי שתתרגל לנוכחות של עוד ילדים ולמקום עצמו וכידי שהילדים האחרים יתרגלו גם לנוכחות שלי ואז הגיע המהפך של הילדה שלי היא לא נותנת לי לזוז מהמקום היא משחקת והכל אבל אם אני קמה ממקומי מתחילה בכי היסטרי ורצה אלי אם חלילה אני מחזיקה ילד אחר גם בכי הסטרי ואז זה הגיע גם למצב שאם אני אומרת שם שהוא לא שלה היא ישר עוזבת הכל רצה אלי ובוכה ביומיים הראשונים הייתה בסדר ואחר כך התחילה לעשות שם שביתת רעב מסרבת לישון אסור לי לקום אפילו לא לפיפי בבית מתנהגת אותו הדבר לא נותנת לי לקום לשום מקום מסרבת להישאר עם אבא שלה אחיין שלי או אמא שלי שלפניכן לא הייתה לה בכלל בעיה להישאר איתם אפילו יום שלם. לא ישנה בלילות בוכה ישנה רק לידי ואני נמצאת בצומת דרכים שוקלת לסרב לאחותי וחא לעזור לה אבל מצד שני היא כן צריכה להתרגל למסגרת כי כן תכנס לגן בשלב מסויים וזה היה אידאלי שאני גם יעבוד וגם היא תיהיה איתי ושנינו נהייה רגעות אבל אני רואה שזה לא ככ עובד בנוסף היא מעלה חום ברגע שאנחנו שם ובבית אין לה חום לא משתעלת לא משלשלת לא כלום. מה לעשות? להמשיך ולהתמודד עם כך והיא תתרגל או להפסיק ולשבת איתה בבית ?

שכחתי גם לציין המקלחות נהפכו לסיוט בוכה כל הזמן במקלחת לפניכן הייתה נהנת ומסרבת לצאת בכלל. במשפחתון לא נשארה רגע בלעדיי לא עזבתי לשום מקום לכן אין שום מצב שקרה לה משהו רע שם

נשמע שהיא לוקחת את זה ממש קשה. אני הייתי עושה הפסקה של כמה ימים כדי שהיא תירגע ולא תהיה לה טראומה ואנטי לכל העניין.

אחרי שבוע שבועיים אולי היא תתאפס על עצמה ואז תנסי טוב אבל ממש בהדרגה.

בעיניי אין מציאות בה אמא עובדת ביחד עם התינוקת שלה, וזה לא משנה אם היא מפונקת או לא. התינוקת סה״כ בת שנה ולראות אותך ״מתחלקת״ עם עוד מתן תשומת לב לילדים אחרים זה לא פשוט. לא בגיל שנה ולא בגיל שלוש.

אבל אם זה יקרה גם בעוד שבועיים? אם זאת תיהיה התגובה שלה. כעיקרון לא חזרתי לעבודה ונשארתי איתה בבית כי בדיוק אחותי הייתה בתהלכים של לפתוח הכל והחלטתי שככה יהיה הכי טוב במיוחד במצבים שקוראים היום בגנים ככה אני יהיה רגועה והילדה שלי תיהיה איתי ולא תעבור שום התעללות או יחס לא יפה

לא ככ מסכימה איתך אחיות שלי שניהן עבדו שנים כסיעות במשפחתונים והילדים שלהם היו איתם שם באותה הקבוצה ולא הייתה בעיה כזאת. גם הילדה שלי לדוגמא בערב יוצאים עם חברות והילדים שלהם לגני שעשועים אין לה בעיה שאני משחקת עם ילדים אחרים אבל פה ממש אנטי למרות שחלק מהילדים היא מכירה מהיציאות אחר הצהריים

מנסיון אמאלא יכולה לעבוד עם התינוק בעבודה . זה לא בריא לו לך ולא לה . היא הבת שלך . זה שהיא תסתגל למסגרת בבוא היום זה ברור וזה עניין של זמן . היחדה תהיה במקום שבריא לה ותרגיש את האיזון אז לא תתנהג בבכי והיסטריה. בכל מקום שתהיה יהיו ימי הסתגלות אך מה שאת מתארת זה קשה מנשוא לילדה וממש לא נחוץ לה לשאת את כל העניין הרגשי הזה בגיל שנה . את אמא שלה וזה לגיטימי שכך תתנהג היא מרגישה צורך להילחם עלייך והיא לא אמורה להילחם עלייך. אני בטוחה שאם היתה נכננסת לגן רגיל ההסתגלות היתה עוברת הרבה יותר קל. בגיל שנה כשהבן שלי נכנס למעון הציעו לי להיות סייעת והמנהלת אמרה בפירוש שטם אתחיל שם אז בכיתה אחרת , בסופו של דבר לא התחלתי לעבוד שם והיום בדיעבד אני מאוד שמחה כי גם בכיתה אחרת הוא היה רואה אותי מן הסתם כשעובר מחדר לחדר אז נחסך הקושי הזה . מציעה לך לתת לילדה להסתגל רגיל ולא כשאת עובדת שם. אני מבינה שאת רוצה לעזור לאחותך אך לא בכל מחיר . בהצלחה

זה גיל שמתפתחים חרדת נטישה כנראה שזה מה שקורה לה. תקראי קצת באינטרנט איך להתמודד עם זב.

חוץ מחרדת נטישה זב כנראה בשילוב עם קפיצת גדילה ובגלל זה המשבר הגדול. זה נשמע בעיקר כחרדת נטישה שמפתחים בגיל הזה. היא כנראה חווה את זה במלוא העוצמה בגלל שהיא איתך בבית ולא במסגרת עד היום

הייתי עושה הפסקה מהמיון של אחותך ועושה רושם שפתאום היא צריכה לחלוק בך וזה חדש לה (לא כתבת אם היא בת יחידה כניראה שכן) ברגע שתשימי אותה במעון אבל בלעדייך זה יהיה אחרת אבל פה המציאות היא שאת אמא שלה ופתאום אז סוג של אמא של עוד ילדים ומרימה אחרים ומחייכת לאחרים וכ'ו עם הזמן היא תבין זה גם גיל בעייתי בדיוק בני שנה הם תלותיים ויש להם חרדת נטישה הבנים שלי מתנהגים בדיוק ככה ואפילו מקנאים לבכור שלי אבל מניסיון יודעת שזה שלב התפתחותי תני לזמן לעשות את שלו את צריכה להראות לה ביטחון שיהיה בהצלחה

תקשיבי. זה מאד מאד מאד מאד קשה לילד לחלוק את אמא שלו. כשהיא רואה אותך מרימה ילד אחר , וזה לא משהן של פעם ב.. אלה הפך להיות שגרה מבחינתה (כי ככה ראתה כמה ימים) זה אסון בשבילה, ילד לא יןל לראות את זה. ובגלל זה נהיה לה אנטי לכל העניין. אם היית לוקחת אותה למעון ועושה איתה הסתגלות רגילה שפשוט נשארת איתה כמה שעות, בלי להתייחס לשום ילד אחר , זה היה עובר אחרת לגמריי. היא רוצה שתהיי במקום כל הזמן כדי לשלוט במצב שאת לא בורחת ממנה לילד אחר. וזה נמשך גם לבית. כרגע לדעתי הפתרון זה לעשות הפסקה רצינית ולחזור איתה ולהגיד לה שאמא תהיה איתה כמה ימים במעון ורק איתה, אבל אח"כ היא תשאר עפ הגננות הנפלאות. תמיד הסתגלות היא קשה אל תצפי שלא אבל לפחות זה יהיה יותר טוב מעכשיו זה בטוח

זה נשמע שממש קשה ורע לתינוקת שלך לראות אותך עם תינוקות אחרים. וזה לגיטימי. לדעתי צריך לגלות כלפי זה רגישות ולעשות החלטה- או שהיא נשארת שם ואת הולכת לעבוד במקום אחר. או שאת נשארת לעבוד שם ושמה אותה במשפחתון אחר. מה שהיא חווה כרגע נורא טראומתי בשבילה

בינתיים החלטנו שהיא בכמה ימים חופש איתי בבית ואז נתחיל לעשות זה בהדרגה יותר כמה שעוצ כל יום ולא במכה ימים שלמים וגם כשאני מגיעה איתה אני איתה ב100 אחוז ולא עם ילדים אחרים ולנסות להרגיל אותה לכך בהדרגה גם חושבים שאולי בגלל שיוצאות לה שיניים ויש קצת חום אז זה גם משפיעה עליה שהיא לא מרגישה טוב ככ ואני לא איתה בכל רגע. בינתיים מיום חמישי עד עכשיו לא הייתה בגן ולאט לאט נרגעה וחזרה לעצמה. אם לא יעבוד הנסיון הנוסף אשאר איתה עוד קצת בבית ואז כבר נחליט מה עושים. תודה לכולן על התגובות והעזרה