מתוסכלת הריון ראשון,שבוע 9 אני יודעת שאני צריכה להודות לאל על המתנה הנפלאה הזו ליצור חיים, ויודעת שיש כלכך הרבה נשים שמתקשות ומייחלות לילד.. יחד עם זאת אני לא מצליחה לצאת מהמרמור שלי אני עייפה,אני נפוחה מהעצירות שעושה לי הפרנטל הארור הזה...אני רצה לשירותים בלי סוף לפיפי, עם פטריה שלא עוברת ואגיסטן.. כאבים ברחם ובגב והחזה שלי בכלל מרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ,כואב וכבד... לא יכולה לצאת מהמיטה, חוזרת מהעבודה ומתרסקת.. אין לי חשק לסקס, אני אפטית ולא מצליחה להתייחס לבעלי אפילו, אמוציונלית ועצבנית תמיד... מרגישה שאני נורא מתרחקת ממנו ויחד עם זאת רק רוצה להתקרב חזרה... הוצאתי😥

קודם כל מזל טוב :) אבל תחשבי רק על איזה כיף שאת חווה את זה .. עוד מעט יהיה לך ילד זה הדבר הכי כיף בעולם. גם אני הריון ראשון ואני מפחדת מכל דבר קטן, אבל אומרת תודה על מה שיש 🥰

יקירה , את חייבת לזכור שהתחושות האלו עוברות .. ההתחלה של ההריון נוראית.. אני גם סבלתי את חיי עצירויות , הקאות באמצע הרחוב , בחילות ורגישויות לריח ברמה מזעזעת והייתי מיואשת חשבתי שזה לא יעבור לעולם ! זה עבר ! תזכרי שזו תקופה❤️ תהיי חזקה לא להתייאש . תמיד לזכור .. את מייצרת חיים בגוף שלך זה תמיד עוזר והכל מתגמד אל מול זה 💕

אוף אני בול מרגישה ככה... עכשיו בעלי חולה אז בכלל עברתי לגור אצל ההורים כדי שלא ידביק אותי.

ענבל מתי עבר לך?

חייבת לציין שמזדהה מאוד, הרגשתי ככה גם בשבועות האלו ועכשיו אני רק בשבוע 12 אבל כבר מרגישה הרבה יותר טוב, יודעת שזה נשמע רחוק ולא מעודד כרגע עד שלא תגיעי לשם אבל זה עובר.. קצת סבלנות אופטימיות

כך זה אצל כולן! מבינה אותך זו תקופה נוראית שחולפת ואז את רק נהנת מההריון!

הלוואי מאי הלוואי

מחכה להיות בקוצר רוח מחכה לחזור לחייך ולאהוב את בעלי ולרצות לצאת מהבית... כבר שלושה שבועות שאני מבריזה לו מהדייט השבועי שלנו (שאני הצבתי כתנאי בזוגיות שלנו חחח) הוא כל שבוע מזמין לנו כרטיסים או סוגר שולחן במסעדה ואני פשוט אומרת לו שאין לי כוח וחוזרת למיטה... ההרגשה הנוראית יחד עם הריחוק הזה ממש מקשים עליי

להנות*

נוי , אני בשבוע 14 כבר התחלתי להרגיש שאני חוזרת לעצמי כמובן עם כדורים של דקלקטין אני לוקחת אותם עד היום