4 חודשים היי אהובות יודעת שהנושא הזה חרוש, ומדובר בפורום כל כך הרבה פעמים. אבל אני פשוט מתוסכלת. המתוקי לא מסכים לישון, אוכל מלא (בסביבות ה250 בשעה) מתהפך בלי סוף ומתעצבן כשהוא על הבטן, מכניסה לו מוצץ לפה שבדרך כלל היה נרגע ככה ובימים האחרונים לועס אותו ומתעצבן, רוצה המון ידיים (אין לי בעיה, אוהבת לפנק ולהתפנק איתו) אבל דייי קשה לי כל כך. מרוב תסכול לא יודעת מה לעשות, מצאתי את עצמי פשוט כותבת בפורום באופן אוטומטי, אולי כדי לקבל חיזוקים, כי מעבר לזה אני יודעת שאין מה לעשות, אני מבינה.

יקרה שלי הייתי במצב שלך, זה עובר וזה באסה וקשה, אבל ממצב שלא מבינים כלום מהחיים הם פתאום מתחילים להבין ובגלל זה יותר קשה להם עם הכל, כמובן מתחיל השלב של השיניים ומבטיחה לך שזאת תקופה שתתגעגעי אלייה

הבן שלי כמעט בן 5 חודשים, והיו איזה יומיים שהיה קם כל שעה בלילה וגם זה עבר לי די מהר.... פשוט אל תחשבי על זה שזה משבר גיל 4 חודשים וקפיצת גדילה. תנסי לזרום איתו ולנסות כל מיני שיטות חדשות וזה יעבור לך הרבה יותר כיף ותהני יותר מאשר שתהיי מתוסכלת. בקיצר חפרתי מקווה שהבנת למה התכוונתי😇

מדהימות. תודה על הכוחות והעידוד❤

אוף גם אצלי בשיא המשבר. בול כמו אצלך. יש ימים ממש טובים ויש ימים אללה יוסטור. כל האכלה זה מאבק. ההאכלות קשותתתתת לי... מסובבת לי את הפה, מתעצבנת, בכי, כל האכלה לוקחת 40 דקות ויותר כי היא רעבה אבל מסובבת את הראש ובוכה. קשה ממש. בעלי לא מסוגל להאכיל אותה הוא מאבד סבלנות (והוא הבנאדם הכי סבלני בעולם כולו), והיא גם לא ממש מוכנה רוצה רק אותי בהאכלות. אם עד עכשיו ישנה לילה שלם עכשיו אני לא עוצמת עין מתעוררת כללללל הזמן! מה אני אגיד לך תקופה מאתגרת ביותר. אבל אני נושמת עמוק ואומרת לעצמי את לא נכנסת ללחץ. את לא נאבקת איתה בחזרה. את רגועה וככה היא תהיה רגועה. המון סבלנות. המון. תהיי חזקה חיבוקים!

שתביני שמרוב שההאכלות קשות לנו... בעלי מאשים אותי שהתחלתי להרגיל אותה לאכול שונה מדברך כלל (אין מה לעשות אני חייבת איכשהו להסתגל אליה) ועכשיו הכל באשמתי. אני אומרת לו אמא שלך זונה ואנחנו ממשיכים הלאה חחחח... כל אחד פןרק איכשהו את הקשיים האלה. הוא מאשים אותי ואני מאשימה את אמא שלו 🤣

חחחחחחח יעל הרגת אותי!!!!🤣 שולחת לך מלא חיבוקיםםםם

😍