דיכאון אחרי לידה בנות שחווה או חוות.. איך ידעתן שיש לכן את זה ? איך פניתן לעזרה? איך הבנתן שלא הכל תקין ? תודה .

אני לא יודעת אם מה שהיה לי נקרא דיכאון אחרי לידה, כי לא התייעצתי עם אנשי מקצוע. הרגשתי שהעולם סוגר עליי ואין לי אוויר. לא ידעתי איך לטפל בקטנה והרגשתי שאני עושה הכל לא נכון. הייתי דיי ממורמרת ושקועה בעצמי ובסבל שלי. בכיתי כל יום ומכל דבר קטן. ממש התפוררתי. ידעתי שזה קורה להרבה נשים בהתחלה כי כל ההורמונים משתוללים אז חיכיתי שזה יעבור. לקח דיי הרבה זמן, בערך חודש. ואז זה השתפר לאט לאט ונראה לי שבערך 3-4 חודשים זה כבר נעלם לגמרי. קצת פחדתי ללכת לבדוק את זה, כי לא הייתי בטוחה אם זה דכדוך נורמלי אחרי לידה או ממש דיכאון. כשכבר הבנתי שזה עבר את השלב הנורמלי וצריך לבדוק אז כבר התחלתי להרגיש שיפור אז ויתרתי על זה. אם את מרגישה שאת צריכה עזרה, אל תתביישי ותפני לייעוץ. מאוד עזר לי לדבר עם בנות שעברו את זה. אם תרצי אשמח לדבר איתך.

כמה זמן את אחרי לידה?

5 חודשים. אבל לכאורה , אני מרגישה בסדר גמור. רק שלא בא לי לצאת מהבית . לא בא לי לראות אף אחד , חוץ מבעלי והתינוקת ...

תודה סמיילי. אני לא יודעת להסביר גם . בגדול חושבת שאולי באמת כדאי לראות פסיכולוג . כי יתכן שיש דברים בגב

בדרך כלל דרך טיפת חלב, רופא משפחה או אחות לווי הריון הם יכולים לתת לך עזרה בקשר לפסיכולוג

איך את מסתדרת עם הגידול של התינוקת? קשה לך או שזורם טוב? את ישנה בלילה? אוכלת טוב? יש לך תיאבון?

הכל זורם כמו שצריך מניקה. לא ישנה לילה רצוף . כי אני מניקה בלילות לא מתלוננת רק שמוזר לי שאין לי חשק לצאת החוצה מהבית ולראות אנשים

גם לי זה היה ככה תקופה, פשוט היה בא לי להיות רק עם הקטנה ומצד שני אני מתחרפנת ממנה לפעמים חחחח הייתי כלכך מרוכזת בקטנה שלא הייתי יכולה להכיל חפירות של אחרים. העייפות גם משפיעה השאלה אם את מרגישה ממש מצוברחת ושרע לך או שסתם לא בא לך לראות אנשים

גם את המשפחה שלך לא בא לך לראות?

לא בא לי על אף אחד חוץ מבעלי והתינוקת . אין לי ממש מצבר רוח . זה לא ברור לי. דווקא אחרי הלידה ראינו אנשים , אירחנו , התארחנו. אבל בחודשיים האחרונים מרגישה הדרדרות . היחסים עם בעלי טובים ומכילים. אבל אפילו לטיולים איתו ועם התינוקת לוקח לו זמן לשכנע אותי. לא בא לי לראות עולם :(

טוב , אני אגש לרופא משפחה. ומשם אהיה חכמה יותר

חייבת להגיד שספורט מאוד מאוד משפר את המצב רוח. ממליצה לצאת להליכה בערב לבד או עם חברה, אחרי שבוע כבר תרגישי יותר טוב. מה שאת מתארת לא נשמע לי ממש כמו דיכאון אלא יותר כמו חוסר אנרגיה או עניין בסביבה. תכריחי את עצמך לצאת כמה פעמים לעשות דברים שאת אוהבת ומאמינה שתרגישי שיפור.

כן סמיילי , את צודקת . אני בחוסר אנרגיה מוחלטת .. אוף , אני חייבת לדברן את עצמי וחייבת לעשות שינוי דחוף

הגוף עובר טראומה אחרי הלידה, וכל היקום מסתובב סביב פיפי, קקי, ציצי. אחרי כמה זמן פתאום יש תחושה שאת נעלמת והכל זה רק התינוק. את צריכה להרים את עצמך ולהזכיר לעצמך דברים שאת אוהבת לעשות. זה קשה כי בקושי ישנים ואין אנרגיות, אבל אחרי ש"תכריחי" את עצמך כמה פעמים לזוז, את תראי שכבר תרגישי יותר טוב. תצאי עם חברות בלי התינוק, או לעשות הליכה, או ללכת לבריכה (אפילו עם התינוק), או טיול בטבע בשבת. מה שעושה לך טוב.

!!! חיבוקים . תודה 💗

אנונימית תיארת בדיוק את מה שאני עוברת. לא בא לי כלום מצד אחד מצד שני מרגישה קצת מנותקת ורוצה לראות עולם כי אני קצת נעלמת בתוך עצמי. חוץ מזה הכל זורם בבית עם התינוקת וכל מה שצריך . בעיקרון חוזרת לעבודה בספטמבר והקטנה הכנסת למעון אז בטוחה שזה ישתנה אז לא ככ דואגת. מה איתך? עבודה ומסגרת לקטנה?

כרגע אני בבית. אני עצמאית .. העבודה שלי היא בבית. כך שהרבה לא הולך להשתנות.. אבל כנראה שאני חייבת להרים את טוסיק ולצאת לעשות ספורט ...

אז באמת אולי ספורט או משהו שמעניין אותך להתעסק איתו הגשמה עצמית שלך. אני גם אוהבת לצאת לטייל עם התינוקת והבעל ואז זה קצת לראות עולם ועדיין בלי חברה שלא ככ מתחשק לי עליהם. אפילו שהוא תמיד מציע שאנשים יצטרפו אלינו . לגמרי איתך באותה הרגשה. מקווה שזה ישתנה אצלינו ושזה סתם הרגשה זמנית עכשיו.

מבטיחה לכן שזה משתפר :) גם אני הרגשתי ככה. צריך לעשות סדר יום עם הקטן ואז לקבוע זמנים קבועים שעושים בהם פעילות מעניינת. אני נגיד תמיד עושנ טיול בגיננ בבוקר. ופעמיים בשבוע הולכת להתאמן בערב ובעלי מקלח ומרדים אותה.

💗💗💗💗💗

רעיון ממש טוב, להתייעץ עם רופא משפחה. יוכל להפנות אותך כדי לבדוק יותר. הכי חשוב שתדאגי לעצמך

💗