בעלי הוא כל כך ילודתי, הצחוקים שלו לא משתנים, הדיבור והוא חושב שזה משעשע. הערתי כמה פעמים שזה כבר לא מצחיק ואפילו לא נעים ועדין ממשיך בשלו. זה מרחיק אותו ממני, גורם לי לא לרצות להיות בנוכחותו ולתקשר איתו.

אני מבינה אותך, לרוב ברגע שפשוט מתעלמים מזה זה נעלם לאט לאט

עד עכשיו לא הפריע לי, אבל בהריון כן ואמרתי לו את זה גם אבל הוא עדין בשלו.

מה יש לדבר איתו ?? על זה שהוא עושה צחוקים ונהנה מזה ??? אולי נכניס אותם לחיים של כלא בתקופץףת ההריון ? זה ממש לא נישמע לי לשבת לדבר איתו על דבר כזה זה קטנוני וטפשי

כתסה פוסט בשביל לקבל תגובות זו דעתי ואל תתערבי

לא מוציאה זעם פניתי לכותבת הפוסט לפעמים אנחנו מוציאות כל כך הרבה על הבעלים בכל תקופת ההריון והם כאלה סבלניים ניראה לי נורא מיותר להוציא עצבים ולהתעצבן עליו על דבר כזה ,הוא נהנה מהצחוקים האלה ,שיצחק הרבה גברים הם כאלה וצוחקים מהשטויות של עצמם שיהנו

כן אבל תחשבי שבעלך נהנה מהשטויות של עצמו ואת אומרת לו זה לא מצחיק תפסיק עם זה זה ידכא אותו,ככה אני חושבת

מה עדיף לשבת ולדכא את עצמך ולהתרחק מבעלך מאשר לפתוח בפנוי את מה שאת מרגישה? גם אם לטענת מישהו זה נראה או נשמע קטנוני?

היא העירה לו כבר כמה פעמים ...

לפעמים אנחנו מרגישות שכולם סביבנו צריכים להתחשב בכך שאנחנו בהריון, ושאנחנו רגישות, ומה שאהבנו פעם מעצבן אותנו עכשיו, מה עם האנשים סביבנו שגם להם יש רגשות/מחשבות/מצבי רוח/רצונות? אם פעם לא הפריע לך ועכשיו פתאום מפריע, אולי כדאי שתנסי לברר עם עצמך למה זה מפריע לך? מה השתנה? כשיהיו לך ילדים ותהיי בהריון, יפריעו לך דברים בהתנהגות שלהם ולא תוכלי להגיד להם שזה מפריע לך ושיתחשבו בך כי הם בסך הכל ילדים, תצטרכי להתגבר על עצמך.. לפעמים אנחנו ההריונות חושבות שהבעל חייב לחלל לפי החליל שלנו.. זו טעות

צודקת מליון אחוז