שאלה קטנה למה הרוב המוחלט מפחד מלספר על ההריון? גם בעלי כזה ואני ממש ממש ממש כיאילו בקטע אחר רואה את זה כפרימיטיבי לגמריי אם ישאלו אותי אני אענה כן בהריון מזל טוב לי ואם לא ישאלו אז לא חחחח לא מעניין אותי הדברים האלו ובעלי ממש חרד לזה אל תספרי ותיהיה בשקט וכו' מפחד מעין של אנשים וואלה סיפורים קשים לא חסר זה שאני לא אספר לא חושבת שאפשר לברוח ממשהו רע אז בשביל מה? מזה כל הסודיות הזאת? בא לי לפעמים להוציא לו את הראש מהמקום ולעשות לו ריענון בשיא הרצינות מזה כל האמונות התפלות האלו? זה מקטין ולדעתי הופך את האדם לחרדתי ולא מפותח אני ממש לא מתכוונת לפגוע באף אחת כאן אבל שמישהי תיתין לי הסבר הגיוני לשטויות האלה...🤷‍♀️

מה שנסתר מהעין שורה עליו הברכה זה לא פרימיטיביות זה אמיתי לחלוטין

מסכימה עם הגר - אנונימית אני הייתי כמוך סיפרתי למשפחה קרובה אמא אבא אחים, בעלי לא סיפר לאף אחד מהצד שלו ולא הסכים לי לספר לאף אחד, אנחנו לא קרובים אליהם. יצא שרק אחרי שילדתי כולם ידעו והיום אני רואה את ההבדל העצום בין הבייבי שלי חמסה חמסה לבין תינוקות אחרים.. ואין מה לפרט :) זה גלוי לכל. ברוך ה' שאתם בהריון ויש כאלה שהיום רוצים מאוד ולא יכולים וכו.. אז עדיף להסתיר תמיד. כמה שיותר מכמה שיותר אנשים לדעתי.

אפילו כשסיפרתי לאמא שלי הוא כעס חחחח רבנו על זה מיליון פעם, אבל זה שווה את זה😘

זה לא עניין של אמונות טפלות, לפחות ככה אני רואה את זה. תחילת הריון זו תקופה מאוד רגישה, חס וחלילה הכל יכול לקרות, ואם חלילה יש הפלה טבעית אבל כבר סיפרת לכולם וכולם יודעים, הקושי הוא להתמודד עם לספר לכולם על מה שקרה, לחוות את זה שוב ושוב, לקבל הצעות והמלצות מכל אחד.. לדעתי זה מיותר. זו הסיבה שאני לא מספרת לאף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה (להם סיפרנו כשראינו דופק) עד שאני לא יודעת שהסכנה חלפה וההריון מתקדם באופן תקין.

אנונימית אני איתך. סיפרתי לכל המשפחה שלי (המורחבת, אבל אנחנו מאוד מגובשים כמשפחה). אומרים שלא מספרים עד שבוע 12 בערך כי הסיכוי להפלות הוא מאוד גבוה ולכן כדאי לחכות. אני סיפרתי לאנשים שידעתי מראש שאם חס וחלילה משהו לא יהיה תקין, הם ידעו גם ככה. אז מה זה משנה אם הם יודעים עכשיו ואז אני אומרת שמשהו קרה אי כשקורה משהו אני אומרת שהייתי? מעדיפה שיישמחו בשמחתי ויתרגשו איתי

חוץ מזה סיפרתי גם לחברות, לא רואה בזה בעיה. בעלי לא מספר לחברים שלו עדיין

גל אני ואת נגד העולם

גם אני לא שמחה לפרסם את הבשורה, תמיד חושבת אך ארגיש אם חס וחלילה יקרה משו ואצטרך ליידע את כל מי שסיפרתי.. ולצערי שומעת על הרבה מקרים לא נעימים ובלי קשר עד חודש שלישי הסיכוים די גבוהים..

אנונימית יקרה, את וגל לא נגד העולם חלילה...אתן פשוט זכיתן לעבור הכל בקלות ובידיים מלאות אבל אל תשכחי שיש המון נשים שלא הכל היה יפה וחלק ולכן יש המון חששות וחרדות ואין לשפוט אף אחת. מנסיוני האישי עברתי לידה שקטה בחודש שישי ואני לא רוצה לתאר לך את התגובות וההרגשה מול הקרובים והרחוקים שכבר ידעו מהיום הראשון שאני בהריון...כן גם אני חשבתי פעם כמוך. אבל הריון לאחר מכן עד חודש שביעי אף אחד כולל אף אחד לא ידע שאני בהריון רק מהחרדה והמחשבה שחס וחלילה זה לא יקרה שוב ומה אגיד לכולם???