פשוט חייבת להוציא את זה כבר אז מראש מחילה על החפירה אבל זה יושב לי כל כך על הלב שאני חייבת לפרוק... ילדתי לפני 9 חודשים את המלכה שלי אחרי שנתיים של ניסיונות מלא בכי נקלטתי טבעי,נכדה ראשונה מהצד שלי,בלידה אמא שלי לא יכלה להיות איתי מסיבות בריאותיות אחרי שילדתי בכיתי המון אני אפילו לא יודעת למה בקיצור פרקתי את כל הבכי ציפיתי שיבואו לבקר אותי דודים דודות אנחנו משפחה גדולה בלי עין הרע אבל אף אחד לא הגיע אפילו הודעה של מזל טוב לא שלחו לי נפגעתי מאוד מאוד מאוד והתחלתי להתכנס בעצמי ולצבור שזאת טעות אבל בלי שליטה כל כך... שנכנסתי להריון בת דודה שלי נקלטה יחד איתי שהיינו בחודש חמישי נפל לה התינוק לא עלינו כמה פעמים אחרי זה שוב ניסתה ושוב נפל בקיצור ב'ה שבוע שעבר היא ילדה בת ראשונה...והפלא ופלא כלל המשפחה באו הביאו מתנות אפילו כמה פעמים דאגו לעטוף אותה במה שרק תרצה,אני לא מקנאה באמת שלא התפללתי עליה כל כך שתצליח להביא את האוצר הקטן הזה אבל כואב לי ממש שאליי אף אחד לא התייחס כאילו הטלתי ביצה ולא ילדתי, זה נשמע קטנוני וקנאי אבל בחיי שלא זאת הכוונה! כל ההתחלה אחרי הלידה אף אחד לא עזר לי רק בעלי שאם לא הוא בטוח הייתי באיזה מוסד סגור היום... בקיצור כל התקופה הזאת המשכתי להתכנס בתוך עצמי ונוצר לי סוג של הכחשת דיכאון ז'א אני כן בידכאון אבל לא מודה בזה או לא מראה את זה... הכל מציף אותי עכשיו וקשה לי מאוד עם זה וגם אף אחד לא באמת מבין אותי כי זה נראה לא טוב אבל אני לא יכולה להשתחרר מזה...כאילו איפה אני מה נדפק איתכם?!?!הודעה משהו?! פשוט כלום ושום דבר...אמא שלי ממש כעסה עליהם אבל לא באמת עזר... אני לא יודעת למה אני בכלל כותבת את כל זה סתם מעיק עליי כל כך החוסר תשומת לב הזה שהייתי זקוקה לו כל כך שיעטפו אותי אבל כלום לא קרה...חוויתי לידה טראומתית מבחינה נפשית ועדיין קשה לי להתגבר עליה...ביום יום אני מתפקדת כרגיל אבל מידי פעם זה מציף אותי שוב... תודה למי שקראה עד כאן... שבת שלום :)
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 ביוני 2019 בשעה 15:36
מבינה לליבך מאוד והתאכזבתי גם מהמשפחות אבללל הבנתי שזה רק אני לעצמי ולתא המשפחתי שלי ושאני לא צריכה אף אחד... ולא מתכוונת לעשות יותר מידי בשבילם
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 ביוני 2019 בשעה 15:39
גם אני ילדתי לידה ראשונה לפני שנה נכדה ראשונה לשני הצדדים ונינה ראשונה והרגשתי אותו דבר, הייתי אצל ההורים שלי שבוע ראשון ושחזתי לבית הייתי לבד לבד לבד, אף אחד לא בא לבקר ולהיות איתי בכיתי הרבה אבל עבר. מאז גם אחותי וגם גיסתי ילדו וכמובן שהיחס אליהם היה שונה אבל לא נתקעתי על זה, יש לי ילדה מהממת שממלאת אותי באושר אין סופי ויש לי את בעלי שדואג לי אני לא צריכה אף אחד וכמובן לא לחשוב על מה שהיה לפני שנה, יהיו עוד הריונות ועוד ילדים בעזרת השם ואני לא מצפה לכלום. פשוט תמשיכי הלאה, אל תחיי את העבר במיוחד לא שווה לך לעשות השוואה עם גיסתך שעברה גיהנום לא מאחלת לאף אחד, חודש חמישי זה חודש מאוד מתקדם לעבור דבר כזה וזה אובדן גדול! עדיף שלא התייחסו אלינו מאשר לעבור את מה שעברה.. מבינה את ההרגשה שלך אבל חשוב פשוט להמשיך קדימה חבל על ביזבוז האינרגיות שאת מוציאה על זה שהיה לך בהצלחה תחיי את היום ותהני מהקטנה המושלמת שלך שבת שלום
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 ביוני 2019 בשעה 20:25
מה אני אגיד ? הגיסות הדוחות שלי כל ההריון הקודם עשו איתי ברוגז ולא צלצלו ולא באו לבית חולים. הם בהריון עכשיו ואני לא מתכוונת ללכת לאירוע שלהם ובטח ובטח לא לצלצל
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי21 ביוני 2019 בשעה 23:03
מתוקה ששום דבר לא יעניין אותך לא צריך טובות מאף אחד ואחת . גם אני מתחילת ההריון פתאום שכנות התחילו לחפש לריב איתי ועוד שכנה פתאום ״נפגעה ממני על איזה חוסר התייחסות שלי . שילכו לעזעזל כולם הם לא מבינים שבהריון אנחנו פגיעות ועצבניות וסתם מחפשים להיות מגעילים כולם. יש לך את בעלך האוהב אמא מהממת ונסיכה קטנה הל השאר תעבירי... תחליקי... ויקפצו לך כולם !!! כל תיקחי ללב אף אחד החיים קצרים בשביל להתייחס לאנשים דוחים. תהני ממה שיש לך מתוקה ברוך השם שאת בריאה ושלמה וכמובן והאהובים שלך! כל השאר לא מענייןןןןןן!

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור הלידה שלי: ברקע: הריון רביעי, סכרת הריון משום מקום ללא שום גורמים גנטיים. שבוע 38+3 הולכת לרופא הערכת משקל היא 3.800 , הרופא אומר לי זהו אני רוצה שהוא כבר יצא צריך ללכת לזירוז, אני יכול לעשות לך עכשיו סטריפינג ואם לא יתקדם בראשון את הולכת לזירוז. היה יום שישי לא רציתי ללדת בשבת, מה גם שזה בן אז לא נוח ברית בשבת, אז סטריפינג לא רציתי. מגיעה ביום ראשון ב9 בבוקר מרוגשת לאיכילוב, בטוחה שהנה עוד שניה יש לי תינוק ביד חחח. מחכה בתור למוניטור , נכנסת בשעה 12 וחצי בערך, יש מעט צירים הכל תקין ונשלחת לרופאה, בשעה 14:00 נכנסת לרופאה פתיחה של 2 ס"מ עושה לי סטריפינג נפתח ל2 וחצי ואומרת לי שכשיתפנה חדר לידה אני אכנס ואעשה פיטוצין כי יש את כל התנאים. אבל, בינתיים אני אהיה באישפוז כי אין חדרי לידה. במיון היה עומס מטורף, לידה אחת קרתה במיון גם. אני מבינה שזה הולך לקחת זמן ב20:30!!!! אני מתקבלת למחלקת אם ועובר האחות מסבירה לי ששם אני אחכה עד שיהיה חדר לידה פנוי. השעות עוברות, לא תיכננתי שאני באמת אתאשפז עוד לפני הלידה , הייתי בטוחה שאני יולדת באותו יום שאני מגיעה. והבאתי רק תחתונים של אחרי לידה, חולצות לאחרי לידה וכו'. בשעה 2:00 אני אומרת לבעלי בוא ניסע הביתה נתרחץ, נחליף בגדים , נביא איתנו עוד ציוד של אוכל בגדים וכו' כי לך תדע כמה זמן זה יקח עד שנלד. יצאנו ב2:15 וב3:15 היינו חזרה , היה אסור לנו לצאת אבל כמובן אף אחד לא ידע. זה קצת איפס אותנו וריענן לקראת המחר. אני קמה ב6 בבוקר וממשיכה בהמתנה, בשעה 11:00 יש ביקור רופאים, הם שומעים שאני מחכה לזירוז בחדר לידה הרופאה אומרת לי בואי נעשה לך עוד פעם סטריפינג, אני קצת מתלבטת והיא אומרת לי אם תתפתח לך לידה מזה את תיכנסי יותר מהר לחדר לידה ותחכי פחות. הסכמתי. אחרי שעה וחצי בשעה 12:30 פתאום מתחילים צירים שלאט לאט מתחזקים ונהיים יותר סדירים אני קוראת לאחות, אומרת לה והיא אומרת לי אוקיי נעביר אותך לחדר לידה ב13:30 אני בחדר לידה פוגשת את המיילדת שלי. היא בודקת אותי פתיחה 3 צוואר עדיין אחורי. עד עכשיו שלוש הלידות האחרונות היו עם אפידורל, לפני הלידה הנוכחית היה לי חשק לנסות לידה טבעית , למרות הגודל, הסכרת והזירוז שאולי יהיה. אבל באתי פתוחה בינתיים אני לא רוצה אפידורל. gbs היה חיובי המיילדת אומרת לי אני מעדיפה שתהיי פה לפחות 4 שעות אחרי מנה של אנטיביוטיקה, אוקיי. כמה פעמים בודקים לי פתיחה, עדיין פתיחה 3 צוואר אחורי וגם הצירים קצת מתרחקים. בשעה 16:00 נכנסה מדקרת סינית ועשתה לי עם מחטים ואז ב17:00 המיילדת רוצה להוסיף פיטוצין ביחד עם עוד מנה של אנטיביוטיקה, אני עם הטנס בינתיים בסבבה שלי, מתחילה להסתובב על כדור פיזיו כדי לקדם את הראש למטה ולפתיחה. בינתיים עובר הזמן אין שינוי אבל כן הצירים מתקרבים ומצטופפים. ב20:00 אני מתחילה לחוש את השינוי, אחרי 10 דקות של צירים כואבים וצפופים אני קוראת לה ואז היא אומרת לי פתיחה של 4 וחצי , ראש ירד . אני מבינה שהלידה קרובה ואז בבת אחת מתחילים לי צירי לחץ, אני צועקת למילדת אני צריכה ללחוץ אני צריכה ללחוץ אני רוצה אפידורל, המיילדת אומרת לי את בלידה את לא יכולה. הייתי על 4 ואני פשוט מתחילה ללחוץ תוך כדי מרגישה שיוצא לי 💩 פאדיחות, אבל אי אפשר להתנגד לוחצת בשיא הכוח מרגישה את הראש יוצא ושניה נעצרת לנשום. אבל אז הכתפיים צריכות לצאת ואחד הסיבוכים של תינוק גדול/ סכרת זה פרע כתפיים. המיילדת צועקת תלחצי ואני שניה אין לי כח, היא ממש נלחצה צעקה שאסתובב על הגב, הסתובבתי בקפיצה ואז לחצתי ברוך ה' יצא תינוק בריא ושלם במשקל של 3970 ב17/11/2025 לידה טבעית חוויה עוצמתית ומטורפת!!!!!
💬23 תגובות❤️7 אהבה👍21 לייקים