הדיכאון משגע אותייי תחילת הריון שני. פחות משנה אחרי לידה. עובדת כמו חמור כל היום כי אין לנו ממה לחיותתת ההריון עוד יותר גומר עליי עכשיו ומכניס אותי למחשבות. אין לי כח לזוז!!!!!!! לטפל בילדה!!!!!! אני שבר כלי פיזית ונפשית. לא יודעת מה לעשות. בעלי מנסה לתמוך אבל אין לי כוחות לשמוע גם אותו. אני פוחדת לרדת מקו השפיות

קשה!! יש משפחה? חברים? עם משהו לדבר ולפרוק? אני יודעת שאין בזה ממש נחמה אבל כולנו קורסים תחת העומס והנטל. יש לי ארבעה ילדים זוגיות שנייה עם תינוקת חודש שמיני. רכזת שכבה שמסיימת השנה אז כל טקס הסיום על הראש שלי קשה!!

אין אף אחד אין לי חברים בכללל והמשפחה רחוקה. אין לי כח לכלוםםם הילדה כל דבר שהיא עושה משגע אותי אני מקיאה לא מרגישה טוב ובדיכאון רציני אין לי כוחות לקום וללכת לישון

באמת נשמע לא קל בכלל.. השליש הראשון באמת מתיש, העייפות גדולה והאנרגיות יורדות בהתאם. אני רציתי שלושה חודשים רק לישון! לא היה לי כוח לחשוב את עבודה חברים ובעיקר הייתי חסרת סבלנות לבעלי. הקרבה והדאגה שלו עיצבנו אותי!! מקווה שלאט לאט תצליחי לצבור יותר כוחות.. והיתר יגיע, גם החשק להיות בחברת בעלך ולשמוע אותו יתאזן.. בינתיים אם את מספרת שהוא מנסה לתמוך ולך אין כוח אליו.. אז לפחות את ה'נטל' של הבית ואת בטיפול בקטנה תתני לו. ואם את מרגישה גם ממש חלשה פיזית, תנסי לבדוק את תקינות הברזל אולי.. את מודעות למה שקורה איתך ועצם זה ששיתפת זה משהו, לבד את לא(: מאיזה אזור את בארץ?

מאיפה את?

אני אשמח לעזור לך בכל דבר

כן גם אני בגלל זה שאלתי מאיפה את ❤

אם את מאיזור הדרום אשמח לעזור ולהיות איתך אני מכירה את המצב הזה קצת אני בעיר שאין לי חברות והמשפחה שלי והחברות גרים בעיר אחרת.

ההתחלה של ההריון קשה מאודד גם אני עם עבודה לימודים וילדה בת 3 בקושי תפקדתי הייתי צמודה לאסלה ימים שלמים בחילות חוסר שינה כבר התחלתי להצטער על ההריון הייתי בדיכאון ולהמשיך ככה שגרה כרגיל בלתי אפשרי. בעבודה פשוט לקחתי ימי מחלה כמה שאפשר לימודים מועדי ב ובבית הכל נפל על בעלי , בלית ברירה התחלתי כדורי דיקלקטין ותפקדתי איתם בקושי רב עייפות מטורפת עד שבוע 17 ברוך השם שהתרופה הזו מאחורי מאחלת לך לעבור אותה בהצלחה ומעודדת אותך שההרגשה משתפרת ויותר קל אם את צריכה אוזן קשבת בכייף תפרקי אנחנו פה בשביל זה עברנו את זה כמוך

תודה רבה בנות. אני לא גרה קרוב. תודה בכל אופן. תסכל אותי שלפני שאמא שלי ידעה שאני בהריון והייתי מתלוננת שקשה לי עם הילדה (כן, קשה! לעבוד כמעט כל היום ולחזור אליה) היא הייתה אומרת לי זה כולה ילד אחד. את תביאי ילד שני עוד עשר שנים. ועכשיו שזה הגיע זה עוד יותר מתסכל שאפילו לא מאמינים בי שאצליח עם עוד ילד. סליחה על הכתיבה המרובה. ממש היה קשה

זה הכי קשה שאין תמיכה ולדעתי.. רק לדעתי הקושי שלך נובע גם מכל האימרות האלו שנאמרו לך זה נכנס לתת מודע והמוח מתחיל להוציא את זה, זה כמו ילד שאומרים לו שלא יצא ממנו כלום והוא פשוט נהיה ילד 'לא קל' ולא מוצלח בלימודים. פשוט תחזקי את עצמך שרת מסוגלת למרות הקושי וזה בסדר גמור שקשה לכולן קשה אף אחד לא אמר שזה קל אבל עוברים את זה ואת מסוגלת לגדל שני ילדים בהפרשים כאלו ולא חייבת לחכות 10 שנים לילד שני. לפעמים הורים אומרים דברים שהם לא יודעים שיש לזה השלכות לעתיד אלו דברים שנכנסים למוח.