שונאת תצמי אוף כל כך מבואסת מעצמי ומהאמהות שלי, לא ככה דמיינתי אותה. היום הילד שלי בן שנה ואני יודעת שבשנה האחרונה נתתי לו רבע ממה שאני מסוגלת. אני אמא כל כך אגואיסטית, כשהוא ליידי משחק על הרצפה אני עם הטלפון, איך שהוא נרדם אני מרגישה שמחה שיכולה סוף סוף לחזור לטלפון ולעיסוקים שלי (מה שיוצא שכשלוקח לו זמן להירדם אני ממש יוצאת עליו) כאילו יוצא שהוא מפריע לי בחיים. אני אתן לכם עוד דוגמא - בעלי קם אליו בלילה לפעמים אני מתעוררת מהבכי של הילד אבל אומרת לעצמי שעוד מעט בעלי ישמע ויקום כבר אז משאירה אותו לבכות עוד כמה דקות עד שהוא מתעורר.. או למשל כשקר ואני מכורבלת ורואה שהוא לא מכוסה טוב - צריכה לריב עם עצמי לקום אליו ולכסות אותו. זה לא באמת לי בטבעי, אין לי אינסטינקט כזה של אמהות. ואם תשאלו אותי אני מאוהבת בו בטירוף ולא הייתי מוותרת עליו לעולם אבל מרגישה שזה לא מתבטא אצלי ושהוא יכל להיות מאושר הרבה יותר אם הייתי מרוכזת בו יותר מאשר בי היה גדל מאושר בהרבה. דמיינתי שאני אהיה אמא מפנקת, אשב על הרצפה כל שעות אחהצ, אשחק איתו ארד איתו לגינה, אל ד אותו דברים חדשים ובסוף עברה שנה - והוא גדל להתפתח מעצמו, לא מרגישה שתרמתי לו משהו. כואב לי ולא יודעת מה לעשות

ממש מבינה אותך בעניין הטלפון :( מרגישה שהוא ממש גוזל לילדים את אמא, מנסה להפחית אבל זה ממש קשה

סורי על השגיאות הקלדה. ניקי מה עושים? אני לא מצליחה לכבות תטלפון בכלל! אבל אצלי זה לא רק הטלפון, זה הכל

אני חושבת שזה בסדר שאת לא כל הזמן בשבילו... לגבי הטלפון, ממליצה לך לקבוע לך שעות שבהם הפלאפון מכובה ובמגירה, שאפילו לא תראי אותו.. לא הרבה, שעתיים ביום זה ממש מספיק.. מבחינת לכסות, אם בסוף את מכסה, אז מה זה משנה? לבכות זה לא כזה רע, וזה בסדר שבעלך יקום אליו, אבל למה לא להעיר אותו? אם זה בסדר מבחינתו לקום ולך קשה אז אולי הוא יסכים לזה וככה תרגישי פחות רע עם עצמך... לפי דעתי לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו זה חובה שלך (למשל לכסות, להאכיל, להרגיע..) אבל את לא חייבת לשחק איתו, זה בסדר אם הוא ישחק לבד.. הדבר היחיד שחשוב לדאוג זה שיהיו לו משחקים מגוונים שיפתחו לו את המוטוריקה בכל הרמות, ולדבר איתו.. כמה שיותר... כשמלבישים, כשמאכילים.. שתתפתח לו השפה, במיוחד אם הוא איתך בבית...

אולי באמת צריך לקבוע אפילו שעה ביום בתור התחלה שמכבים את האינטרנט ומתרכזים בילדים.. נשמע קצת קשה אבל מה לא נעשה בשבילם חח

תהיי איתן הוא צריך אותך ..ומינימום זה לכסות ולהשגיח..גוזל רך

יכול להיות שזה משהו שיש לך גם לאחרים ולא רק לתינוק? מול הבעל? חברה? תראי אם זה מול הילד או מול כולם ואז זה מידה מסויימת שצריך לעבוד עליה וחא בהכרח קשור לאמהות. שתפתרי את זה מול כתמך והסביבה באופן טבעי זה גם יהיה יפתר מול הילד

הייתי ממליצה לך לגשת ליועץ פסיכולוגי לשלול האם את חווה דיכאון אחרי לידה...