בעל שלא מתיחס בנות רוצה לשאול לדעתכן ילדתי ב 11 לחודש מאז שחזרתי הביתה בעלי הולך לעבודה בשמונה בבוקר מנשק את הקטנה חוזר ב 5 שש בערב עושה מקלחת ויוצא עוד פים אומר לי אני לא אאחר וכן מאחר הוא הולך לחברים לתחנת הווינר ולא יודעת איפה עוד חוזר מאוחר בדרך כלל אחרי תשע בערב שהתינוקת אחרי מקלחת לקראת שינה כבר או כבר ישנה אני יום ולילה איתה לבד דיברתי איתו בעניין לא אמר שום דבר פשוט לא התייחס כאילו לא דיברתי מה זה ההתנהגות הזאת מישהי יכולה להסביר לי מה הוא בוגד בי לא רוצה להיות בבית כבר לא מבינה שום דבר

יש לך הורים ללכת אליהם לכמה לילות?

לא חושבת שאנחנו יכולות להסביר מה קורה לבעלך. היחיד שיכול להסביר מה עובר עליו זה הוא עצמו. ממליצה לך לנסות לשבת ולדבר איתו ברוגע, בלי האשמות, בלי לכעוס. האם לא היה ככה טרם הלידה? כמה זמן אתם נשואים? איך הייתה מערכת היחסים שלכם אז? יש פה הרבה דברים שיכולים להוות טריגר להתנהגות כזו

מה יש לשבר עם בעל כזה? הוא לא ילד קטן, הוא מבין בדיוק מה הוא עושה. קחי את הרגליים שלך ותעברי להורים ! תוך יומיים הוא משתנה.

אודליה, מה זאת אומרת מה יש לדבר עם בעל כזה? אני חושבת שלעיתים נשים שופטות את בעליהן לחומרה וזה ממש לא בסדר. גם להן יש קשיים רגשיים, גם להם לפעמים קשה והם לפעמים לא יודעים איך להביע את זה. הפסיב-אגרסיב הזה לא מוביל אף פעם לטוב. זה רק מוביל עוד יותר לקוצר בתקשורת, להרגשה שלא שומעים אותך ושהרגשות והקשיים שלך לא מעניינים אף אחד. תקשורת היא מילת המפתח בהכל. אפשר לצאת מהרבה סיטואציות מורכבות על ידי שיחה כנה ונעימה. כמו שאת רוצה שישמעו אותך, גם לו מגיע

כמה זמן אתם ביחד? איך היה לפני הלידה? אולי הוא עובר משבר מסוים.. תשבי איתו ותדברו.. כאשר את שואלת מה הוא אומר? את מתקשרת אליו שהוא יוצא? הוא עונה לך להודעות?

ההורים שלי רחוקים במרחק של שעה ויש להם שני כלבים ולא רוצה לישון אצלהם התינוקת שלי עדיין קטנה

אני ממש כועסת ועצבנית וממש לא בא לי לדבר איתו בהריון היו לנו המון בעיות שגם נבעו מהזלזול שלו בבית ובי ויצאתי מהבית פעמיים הייתי אצל ההורים שלי וחשבתי שאביא את התינוקת זה ישתנה והוא ירגיש יותר מחוייבות אליי ולבית אבל כלום אדישות מוחלטת אני עייפה מהדיבורים אני כל יום בוכה מזה שאני לבד עם התינוקת עוברים לי מלא מחשבות בראש שכל ההריון הזה היה טעות מההתחלה הייתי צריכה לעזוב אותו ולא לסבך את עצמי עם מחוייבות של תינוק אני מרגישה כלואה כל היום בבית והוא מסתובב חופשי

אם לך עוברות מחשבות שההיריןן הזה היה טעות , מה עובר לו בראש ? ועכשיו ברצינות - במהלך ההיריון הוא גם התנהל כך ... האם דיברת איתו ? או שאת עם עצמך החלטת שהוא ישתנה כאשר התינוקת תיוולד ? שום דבר לא קורה מעצמו אלא אם מתאמים ציפיות מראש.... אם ילדת ב11 לחודש הרי שהתינוקת ממש פיצית , איך את עושה מקלחת ? לבד? .. במצב שלכם - דרוש , חובה לשבת ולדבר וללבן דברים , אחרת זה רק יחמיר ...

ואני מאחלת לך הרבה סבלנות וכוחות להתמודד , אני מאמינה שלא סתם התחתנתם , אתם הרי אוהבים.וכשאוהבים אפשר לפתור הכל. רק צריך למצוא את הזמן הנכון ואת השפה הנכונה ולהיזכר יחד לשם מה התכנסתם כאן.

אני מבינה את התסכול והכעס שלך. אבל בלא לדבר עוד לא נפתר שום דבר. כרגע אתם נשואים, בעל ואישה, התחייבתם האחד לשנייה. לפרק חבילה זה קל, בעיקר כשהכל נורא רגיש והורמונלי וחדש. הרי נישאתם מסיבה מסוימת, עמדתם תחת חופה ברצון ואז חשבת שהוא הגבר שאת רוצה לבלות איתו את חייך. שבו עם כוס יין, דברו בנעימים. אל תציגי האשמות, דברי אל ליבו, על מה שאת מרגישה. תאמיני לי שזה יתן פרי הרבה יותר מכעס ומרמור:)

גם בעלי ככה

מסכימה לחלוטין עם סיוון ויולי. אני מבינה אותך שלא מתחשק לך לדבר איתו בכלל. אבל לטובתך ולטובת המשפחה שלכם, שבו לשיחה רגועה. בלי צעקות ובלי תקיפות. עם כל האהבה העצומה שלי לבעלי מבטיחה לך שגם לי היו רגעים שלא רציתי בכלל להסתכל עליו ובטח שלא לשוחח איתו על הרגשות שלי. אבל אחרי שנרגעתי מבפנים ובאתי והסברתי מה מפריע לי, זה תמיד השתלם בסוף. מאחלת לך הצלחה, ושתהנו זה מזה ומהתינוקת.