סתם לפרוק... אני נשואה לבעלי שנתיים יוצאים בסך הכל שבע שנים אף פעם לא קיבלתי מהם כלום. לא תכשיט, נוי לבית, בגד יפה משהו קטן סמלי, ממש כלום הדבר היחיד שחמתי רצתה לתת לי זה דוגמיות של בשמים וקרמים שהיא קיבלה (אני התביישתי בשבילה מעצם ההצבעה). חשבתי שלחתונה אני אקבל משהו. בגל זאת אני רואה את כל החברות ומשפחה מסביבי וכולם מקבלות ים מתנות. וזה ממש מבאס אותי. חשוב לי לציין שאני ובעלי קונים להם תמיד מתנות גימי הולדת וחגים, באמת מכל הלב. מעצבן שזה צריך לבוא רק מההורים שלי, רק הם מפנקים ודואגים לנו. לא יודעת אם זה קשור להורמנים של ההריון אבל אתמול כבר לא יכולתי ופתחתי את הנושא בפני בעלי. לא היה לו כל כך מה לענות (בגדול מבינה אותו). שאלתי אותו אם לפחות לתינוק החדש הם יביאו משהו הוא אמר כן בטח אני בספק זהו...זה בגדול. סתם לפרוק

מבינה אותך מאוד. מבאס ומאכזב. גם אצלי אותו הסיפור.... פתחתי את זה בפני בעלי אחרי החתונה וגם יצא לי לשאול אותו אם לילד יקנו משהו וענה לי שברור. ולאחר ששאלתי את גיסתי אם היא קיבלה משהו לברית והיא ענתה לי שלא- הבנתי שאין מה לצפות.... אז עצה שלי אל תצפי פשוט לכלום ומי שיתן שיתן באהבה או שלא יתן בכלל..

אגב.. מבחינה כספית ומבחינת מתנות או התעניינות הם לא מראים כלום מהצד של בעלי, אפילו לא מתעניינים בשלומי ואיך אני מרגישה, מה שגרם לי להעלב מהם המון פעמים. מהצד שלי ההפך - עוזרים קונים מתעניינים תמיד שואלים לשלומי, תמיד באים לבקר. בחופשת הלידה שלי בעזרת השם אני לא מתכוונת לעדכן את חמותי בכלום, לא מתכוונת להתאמץ כדי לנסוע אלייה - רק בימי שישי לקידוש. אם מספיק חשוב לה היא יודעת איפה למצוא אותי. לא נראה לי שאכפת לה בכלל..... לעומת זאת אני מתכוונת לחיות אצל ההורים שלי שתמיד דואגים וחשוב להם להיות שם בשבילנו

ההורים שלי גם מתכננים לקנות הכל לתינוק החדש. שאלו מתי אנחנו נוסעים לעשות קנייה כדי להעביר לנו את הכסף. ההורים שלי כל הזמן שואלים, מתקשרים מתעניינים בשלומי. ההורים שלו לא הרימו אלי טלפון אפילו פעם אחת. אותי זה ממש מעליב. וההקטע הוא שאנחנו גרים קרוב אליהם וכלום. ההורים שלי גרים במרחק נסיעה של כחצי שעה מאיתנו.

אבל הם ישר עומדים דום כשבעלי מחליט לעשות על האש אצלנו, לזה יש להם זמן וכוח. הם עוזרים לאחותו ואחיו של בעלי וקונים להם דברים ואנחנן כלום. זה כנראה גם היחס שהם יקבלו ממני אחרי הלידה. בעלי מאוד רוצה שנם יהיו מעורבים ושניסע אליהם אבל לי זה כבר נמאס. אני הכי מתבאסת שאני לא גרה קרוב יותר להורים שלי.

אצלנו גם זה לא.. אנחנו גרים יחד כמעט 5 שנים והם היו אצלנו פעם אחת, וגם זה רק כשבעלי לקח אותם והחזיר אותם. צריך להגיד תודה שהצד שלנו תומך כי זה לא מובן מאליו בכלל ובימים האלה אני מבינה עד כמה. זה מבאס מאוד וזה מעליב מאווווד אבל סוג של למדתי לחיות עם זה, ופשוט זה הפסד שלהם בסוף זה הכל

גם אני לא קיבלתי כלום אבל כלום מהמשפחה של בעלי. לא בחתונה ולא אחרי הלידה. הבת שלי בת שנה ו-7 חודשים ולא קיבלה מהם כלום! להגיד לך שזה מפריע לי.. ממש לא! היא מקבלת הכל ממני , מבעלי ומהמשפחה שלי. סה״כ זה הפסד של המשפחה שלו ..

וואו נשמע לא פשוט בכלל אצלנו בחתונה שוחחנו עם ההורים ולפני כן קבענו ששני הצדדים יתנו אותו סכום 30 אלף בחינה ההורים שלי קנו לבעלי שעון וההורים שלו קנו לי שרשרת וצמיד אנחנו שיתפנו את ההורים שזה מנהג וככה צריך וזה באמת הם גם, לדירה כל צד נתן אותו דבר סכום מכובד ועד היום 2 הצדדים תומכים ועוזרים קניות לבית אפילו בלי שמבקשים דברים לילדה .מתנות בימי הולדת , נשמע לי הזוי אז למי הם שומרים את הכסף בדיוק ההורים שלי תמיד אומרים שהם מעדיפים לתת כשהם חיים וההורים של בעלי גם ככה בחגים הולכים למלונות יחד והם משלמים עלינו, אולי אין להם כי אם זה מקמצנות אז במקומך לא הייתי קונה להם כלום בימי הולדת כייף לתת למי שמעניק לא למי שמתעלם . ואם ההורים שלך יותר תומכים אז תעברו לגור לידם ותפחיתו נוכחות אצל ההורים שלו אולי יבינו את המסר

כנל גם אצלי וכל חברותיי.. מדהים לשמוע שאני חא לבד. גם מבחינת מתנות בשמחות ולא בשמחות, ביקור הנכדה/אחיינית שלהם, התעניינות, שלא נדבר על אפלייה בין הנכדים.. למדתי לא לצפות, אנמ לא אומרת שזה תמיד עובד אבל אכן מקטין פגיעות

גם ההורים של בעלי אותו דבר הרוב מסביבי מתפנקות ורק אני לא .. אצלי גם הבעיה היא אחרת שמחתי נותנת לשאר הילדים שלה ולבעלי לא.. קמצנות !!!!

שחמתי ****