שלום בית חייבת לפרוק.. אני ובעלי 7 שנים ביחד יש לנו בת 6 ובן 4 עכשו אני בשבוע 36 אנחנו בערך בסדר...עד שלא, יש לו קטעים שאני תוהה מה אני עושה איתו .. זה קשה ומתסכל.. אחת הסיטואציות הקשות זה שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה ..אסביר , הרבה פעמים אני פשוט אומרת "כן" מהסיבנ שאני לא רוצה להיכנס לדרמה שתהיה עץאחר כך ..והחלטתי שלא עוד, שאני לא רוצה אז לא אתמול , היינו בירושליםעם המשפחה שלו , היה נחמד מאוד טיילנו הרבה התעייפנו מאוד הגענו הביתה ישנו לילה והיום בבוקר אמרנו שנלך לפארק או משהו נחמד ההורים שלו התקשרו שהולכים לאילת ללילה אחד ושנבוא (אנחנו מנתיבות) כל האחים שלו והכל..הוא אמר לי בואי נלך לא רציתי..הרבה סיבות עייפות , חולשה , נסיעה ארוכה שבס"כ ללילה אחד ..לא רציתי וזהו..מאז ההתנהגות שלו כאילו רעה אלי , חס טחלילה לא משהו אלים! אבל הוא אומר לי "לא הולכים לאמא שלך בחג השני " "אני לא בא לפארק תקחי אותם לבד " אחר כך אומר לבת שלי מחר אבא יקח אותכם לים אני אחשוב עם עצמי וכל מיני יציאות כאילו עקיצות כאלה..אני החלטתי שאני לא נכנסת איתו לתינוקיות הזאת אני סותמת ..הוא הלך לענינים שלו השכבתי רת הילדים שהיו שפוכים!! התקלחתי ובכיתי ובגיתי והתפללתי על לידה קלה ועכשו אני סתם במיטה ..עתובה סורי על החפירה היתי חיבת לפרוק.. מה אתן חושבות על זה?