סיפורי לידה בנות תרשמו סיפורי לידה ראשונה אני אוהבת לשמוע

מוזמנת לקרוא בפרופיל שלי 😊

ואו בהריון הראשון כזה מהר

הלוואי אצלי

עדיף לחכות עם צירים בבית ולא בקשת אפידורל

מוזמנת לקרוא בפרופיל :)

התחילו צירים בלילה, התגברו לצירים ממש חזקים לקראת השעה 9 בבוקר.. הגעתי לבית חולים עם פתיחה 3, צירים כל דקה.. ישר חדר לידה, אפידורל... ב19:01 ילדתי🙏🏼 לידה חלומית אפשר להגיד

זה פשוט ממש ממש ארוך חחח

ואי הרבה זמן

את מתכוונת אלי?

הלואי תהיה לי לידה מהירה של שעה

מה כואב יותר הצירים או הלחיצות של הלידה

עם אפידורל לא מרגישים כלום. אני לחצתי 3 לחיצות והיא יצאה.. אבל יש נשים שגם לוחצות שעות

לכל אישה יש לידה שונה וחוויה שונה.. אי אפשר לשאול מה יותר כואב או מה עדיף.. כי כל אחת תגיד משהו אחר

כן נסיה הרבה זמן

שאן ספרי אז מה אם ארוך

זה לא הרבה זמן בשביל לידה ראשונה. האפידורל מעקב את הפתיחה, שכבתי לי בפאנן על המיטה ולא הרגשתי כלום.. אז לא היה אכפת לי

ואת לא יכולה לקום מהמיטה בכלל גם לשירותים

אני מעשנת אז מה איך אני יעשן בלידה אם תהיה ארוכה מותר ללכת לשירותים נכון

יש לך קטטר את עושה לתוך שקית ולא מרגישה כלום

בלי אפידורל את יכולה לקום וללכת לשירותים

אא יופי אמי יעשן בשרותים

דונו תגידי את רצינית?? לעשן בחדר לידה??? וגם אני בטוחה שאסור לעשן שם.. 😕

אז מה אני לא יעשן 18 שעות אם הייתי יכולה תאמיני לי שהייתי מפסיקה

ברור שאסור בגלל זה בשרותים מי ידע

😱😨😱

לא כול אחת יכולה להפסיק תאמיני לי

דונו יש גלאי עשן ברגע שתעשני לא משנה איפה זה יצפצף

וחוצמזה תאמיני לי ברגע שתהיי בלידה לא תרצי כלום רק שהיא תגמר כבר

הלוואי

טוב אולי קצת מאוחר אבל עדיין.. לפני שבועיים וחצי הבאתי אותך אוצר שלי! כל ההריון הזה לימדת אותי לשמור עלייך הכי טוב, כבר בשבוע 22 גילו שאורך צוואר שלי דינמי ומשם התחיל לו סיפור הריון מעניין מאוד. התחילה הדאגה הזו כלפייך שלא תצאי לי לפני הזמן. חודשים של לשבת בבית רק מהפחד לזוז.. פעמיים של אשפוז להבשלת הריאות הקטנטנות שלך. פתאום מיעוט מי שפיר. אז עוד אשפוז בפחד.. אבל יום למחרת המים הסתדרו, ככה כמה פעמים.. ועכשיו עוד בום קטן.. ההיקף בטן שלך קטן.. עוד משהו שהדאיג אותם, סקירה מורחבת, בדיקת זרימות פעמיים בשבוע וגם הערכת משקל עוד קיצור, עוד מיון, עוד פחדים והמון דאגות (אל תדאגי נתחשבן בחיסכון שלך ;)) בינתיים במיון בלינסון כבר מכירים אותי ודאגנו לוודא שכל צוות ממלא את תפקידו כמו שצריך, בכל זאת.. פעמיים בשבוע היינו הולכים לבקר שם ;) עברנו את שבוע 34 !!!! ישש איזו הקלה אפשר קצת לנשום !! שבוע 35 ווההוו !! שבוע 36 !!! יאאלה חגיגה אבא שלך כבר מחליט שאני חייבת לצאת שנעשה את הקניות כי זהו אני בתשיעי אין יותר תירוצים חח. אז ביום אחד העמיס עליי הכל וזהו סיימנו עם הקניות הולכים למיון שוב לביקורת כי התגעגענו. ושוב אותם מילים, היא קטנה, עכוז, כבר לא בודקים אורך צוואר אבל הוא קצר מאוד. תבואו שבוע 37 בצום יש מצב לקיסרי. רגע !! מה ?! מזתאמרת ?! זה פחות משבוע !!!!! אני כולי בהתרגשות, פחד, ציפייה, הכל ! איך אני עכשיו מעבירה את הזמן עד אז ?! על מה לחשוב ?! זה ניתוח.. זה כואב ?? טוב אל תחשבי על זה לכי ככה על עיוור מה שיהיה יהיה. מגיעים לשבת, יום ראשון נדע אם נראה אותך היום או שבוע הבא !! כל השבת אמא שלך רק דואגת בוכה מפחדת פתאום, כל המחשבות ההזויות מגיעות משום מקום, יאאלה שתצא כבר השבת הזאת!!! הנה מוצ"ש מגיע !! אבא מחייב אותי שנצא שנפיג את המתח ואני בפחד לצאת שמא ח"ו איכשהו זה יוביל לקיסרי חירום. אבל יצאנו, עם עוד זוג והיה נחמד, הגענו לבית התכוננתי כמו שצריך לבואך והלכתי לישון, לפחות ניסיתי ? שיוואוו אבאלה כבר יום ראשון ?? יאללה מתלבשים לוקחים את התיק, יוצאים מהבית באי ידיעה אם נחזור היום או עוד שבוע. מגיעים למיון, מוניטור, הערכת משקל, ותוך כדי ההערכה הוא מסביר כרגיל שאת קצת קטנה (למרות שזה רגיל לגמרי אצלנו) וההיקף בטן גם קטן, הופה יש גם מיעוט "טוב חברים כנראה ניתוח היום". אמא פתאום הבינה שזה קורה, פתאום זה אמיתי ממש!! היום ?! וואו אני לא מעכלת רגע חכו ! בינתיים אבא מתקשר לסבתא שתבוא היא כולה בהתרגשות כבר בדרך ואמא שלך רק בהלם עדיין כמובן שאבא שלך פתאום חטף כאב בטן (בסופו של דבר מרגיש שהוא זה שילד, מבטיחה לך!) סבתא מגיעה, חוזרים למיון, מחתימים אותי על טופס הסכמה ומשם הכל זז מהר, תארגנו אותה לניתוח הרופא אמר, מחליפה בגדים, בדיקת דם, נוזלים, הכל מהר לי מידי רגע חכו ! המתנה של שלוש שעות שמורטת עצבים שלא ידעתי שקיימים!! הנה מגיע מישהו, תעלי על המיטה ניקח אותך. בכי !! אמאל'ה !! מה קורה פה !! למה כולם מחייכים אומרים מזל טוב !! אני נכנסת לניתוח !! אני אצא ממנו ?! איך זה הולך ?! מה קורה פה ?! נכנסים, המרדים מגיע, מסביר מה יהיה ואני בכלל בוהה. נכנסים לחדר ניתוח ! מזה פה ?! אני לבד בתוך עולם של רופאים לא רוצה אני רוצה את בעלי איתי !! אסור מאמי שלי חכי עוד מעט הוא יכנס, בינתיים הסניטר יהיה איתך. הוא היה חמוד, ניסה להרגיע, העביר לי את הזמן, מנסה למשוך תשומת לב שאני לא אתעסק בלראות את המכשירים אבל כמובן שראיתי ורק בכיתי לו מסכן. יאללה זריקה! תתכופפי,תנשמי, עשינו את זה. תשכבי זה ישפיע

אמאל'ה, אני מאבדת תחושה, רגע חכו הרגל ממש כואבת לי, אה הנה זה עבר פיוו . מרגיש לי חשוף מידי, בוכה מעבודה, מהפחד, מהכל! נו איפה בעלי אני כבר בוכה בהיסטריה.. הנה הוא בא, הנה המגע הזה שמרגיע אותי ישר. הוא יושב לידי, ממש ליד הראש עם הלבוש של חדר ניתוח כובע ומסכה חמודה. ושניה לפני הניתוח לוחש לי מאמא שלי, הנה הגענו, את גיבורה! את יוצאת מפה עם הילדה שלנו, כמה חיכינו לזה את זוכרת ?! ואני רק בוכה, מרגיש לי מוזר !! מזה ? מה עושים לי שם ? מרגיש משהו זז ורוטט בבטן אבל מה זה ?! בוכה בהיסטריה !! אמא !! רגע מה זה ?! מה מתגבר על הבכי שלי ?! יוואוו זאת את !!! את יצאת !!!! בוכה איתך אבל הבכי שלך משכיח לי את המצב שאני נמצאת בו כרגע !! תביאו לי להריח אותה אךך איזה ריח טהור !! איזו שלווה את !! לקחו אותך לבדיקות ושטיפה קטנה, אבא הלך איתך ואני נשארת בינתיים בוכה כרגיל ומחכה לסיים עם זה, מחכה להריח אותך עליי כבר. סיימו לתפור אותי, התאוששות, עולים למחלקה, לא מצליחה לזוז מה הולך פה ?! אני רוצה לראות אותך כבר !! אסור לך לקום 6 שעות הם אומרים לי. מה ?! אבל אבל.. הילדה שלי !! הכל בסדר, עוד מעט תראי אותה. עוברות השעות, אומרים לי לקום לאט, ולא חשבתי אפילו שזה אמור להיות קשה. קמתי!! כואב לי פיצוצים, ישבתי . לאט לאט ניסיתי לעמוד, כמו צולעת אבל לאט לאט. ישבתי על הכסא, עמדתי, והחלטתי שאני הולכת לראות אותך, את בטוח תתני לי כח. לאט לאט הולכת לי, עם אבא כמובן. עם הקטטר המציק הזה. מגיעים לתינוקייה, פעם ראשונה שאני אראה אותך נורמלי! אמאל'ה הנה את !! כמה את יפה !!! כמה טהורה !!!! מחזיקה אותך ורק בוכה !!! אבל מאושר אין סופי !!! הכל היה שווה לי !! כל ההריון הלא פשוט הזה בשביל לידה ראשונה, הניתוח עצמו וההחלמה ! הכל, אבל הכל שווה את הרגע המאושר הזה שאת איתי, עליי, ביחד ⁦❤️⁩ אני אוהבת אותך הכי בעולם ומבטיחה שאשמור עלייך מכל משמר אמא

מרגש

את מי יותר אוהבות את הבעל או את התינוק מסקרן

אמיתי דונו? לעשן בחדר לידה? מוזרה

איזה סיפורי לידה מרגשים😍 תיכנסי לפרופיל שלי יש שם גם סיפר לידה ..

חיוש ומה היה בלידה ראשונה

ספרי

אני אעתיק לך לפה, שנייה

טוב אז ככה ביום רביעי 27.2 הייתי בשבוע 41+5 הגעתי לביקורת וחיברו אותי למוניטור, המוניטור הראה קו בסיס לא אחיד, פעם דופק מהיר ופעם חלש וזה ממש הלחיץ את הרופאים והם התחילו לדבר איתנו על חדר לידה עם זירוז מפה לשם הרופא ביקש שנצא לאכול להתאוורר ולחזור להחלטה, יצאנו לאכול וחזרנו מתחברת למוניטור והכל תקין! הרופא משכנע להשאר לזירוז במחלקה רק שיש לזה תור של 6 בנות לפני... הבנתי מהדברים שזה לא כל כך דחוף כי מקודם דיברו על חדר לידה ועכשיו מדברים כבר על תור של 6 בנות החלטנו לחזור הביתה לנוח ולצבור כוחות והבטחנו לחזור יום אחרי... יום חמישי 28.3 מגיעים שוב בבוקר ומחליטים על זירוז כי שוב יש קו בסיס לא ממש יציב ... בודקים פתיחה והרופאה אומר: פתיחה שתיים וצוואר ארוך וסגור מחליטים על פרופס בשביל לקצר את צוואר הרחם וליצור פתיחה גדולה יותר והרופא עושה סטריפיניג חזק (זה כאב למוות, ואז הבנתי שאם זה לא כואב אז זה לא ממש עובד... כי כבר עשו לי סטריפיניג בכל ביקורת) בשביל שמשהו יתחיל לזוז והוא שם לי פרופס והתחילו ישר צירים חלשים כמו כאבי מחזור פעם בעשר דקות, עליתי למחלקה בעלי הלך לקנות אוכל ואני נכנסתי להתקלח והצירים מתגברים לאט לאט אחרי שעתיים מהפרופס מחברים למוניטור ואני לא הייתי מסוגלת לשכב והרופאה אמרה שהיא לא מסכימה בעמידה, איך שהיא יצאה מהחדר קמתי וסדרתי לעצמי את המוניטור והתחלתי להתמודד עם הצירים שבינתיים רק מתגברים (היה איתי עוד מישהי בחדר עם זירוז ועליה זה לא השפיע ואני כולי כאבתי והיא ובעלה ממש צחקו עליי שאני לא יודעת להתמודד עם הצירים והיא הייתה בלידה ראשונה שלה וכנראה לא ידעה ממש מזה צירים וכשראיתי אותה כל כך צוחקת אמרתי לה צוחק מי שצוחק אחרון ... לא מקנאה בלידה שהייתה לה שהסתיימה עם ווקאום והיא גם הגיע להתנצל בסוף...) שוב התקלחתי ושוב צירים שמתגברים ואני מתחברת לטנס ומתחילה לנשום שוב מצליחה בחזרה להתמודד עם הכאב הנורא

ובכל הזמן הזה בעלי מרגיש לא טוב ומתחיל לדבר שטויות מלחץ ומתחיל לשאול אותי מתי הילד הבא (ולהריון הזה נכנסתי עם התקן) והמיילדת אומרת לו שעוד שנייה והיא מוציאה אותו😄 המצב היה ממש מצחיק ולמזלו חברה שלי תפקדה עשר ובזכותה עברתי את הצירים הכואבים האלה המיילדת אומרת שהיא לא רוצה לבדוק שוב פתיחה סתם כי ירדו המים אז שארגיש לחץ שאני אגיד לה ואחרי שעה וחצי של צירים סדירים וכואבים מאד אני מרגישה לחץ ומתצילה לצרוח והמיילדת באה אפילו שלא לחצתי בכפתור פשוט לא היה מצב לפספס את הצרחות שלי היא מגיעה בודקת ואומרת פתיחה 9.5 ותלחצי כי זה ממש מתקדם התחלתי ללחוץ וכמובן שצרחתי שאין לי כוחות כבר (הייתי 15 שעות עם צירים מתישים והאפידורל לא עבד וכבר נגמרתי) ובעלי מצד אחד אומר לי תנשמי וחברה שלי אומרת לי יש לך כוחות והמילדת צועקת תלחצי ואני צועקת עליהם שהם רק מלחיצים שיהיו בשקט הם מחזיקים לי את הרגליים ואני כמעט העפתי אותם ואחרי רבע שעה שנראתה לי כמו נצח הנסיך נולד בשבוע 42 ב 1 למרץ בשעה 02:09 במשקל 3.440 (קראנו לו אריאל יצחק) השלייה יצאה הפוכה (לא שמעתי עד אז על המושג הזה) עשרים דקות אחרי ואמרנו מזל טוב אני מחזיקה את הקטן ובעלי רץ לשירותים ומתחיל להקיא את חייו והמיילדת וכל הצוות צחקו עליו שכנראה הוא באמת היה צריך להיות בחוץ וכולם אמרו לי לידה הבאה להשאיר אותו בבית🤣 בזכות המיילדת המקצועית הזאת יצאתי עם קרע קטן ושתי תפרים ובגדול הייתה חוויה לידה מדהימה ויצאתי בלי שום נזק והתאוששתי ממש מהר ( לעומת הלידה הקודמת שיצאתי עם מליון סיבוכים) ובקיצור ממליצה על איכילוב היה לי חווית לידה ואשפוז מדהימים!!! תודה למי שקראה עד עכשיו ולידה קלה לכולם⁦♥️⁩⁦♥️⁩⁦♥️⁩

כנסי אלי לפרופיל :)