פורקת..כי יש כאן הרבה נשים.. אז הייתי פעם מלאת ביטחון במיוחד כשירדתי במקל והייתי נראית פיגוז.. מלאה בחברות. הלוואי והייתי יודעת לשים את האצבע על המקום שגרם לי להרגשה הזו .. תמיד חושבת שזה ההשמנה שלי .. המצב הוא שאני לא מצליחה לתקשר עם הסביבה.. לא מצליחה לשמר חברות סביבי אני לא מצליחה לשמור על קשרים.. גם שאני עם הבן זוג עם החברה אני לא מצליחה להשתחרר גם עם המשפחה שלו אני מסוגרת וסנובית.. מרגישה צבועה לחייך לאנשים .. אפילו מקום עבודה עם אנטרקציה עם אנשים אני לא מצליחה למצוא .. עובדת עם ילדים כי שם אין תקשורת בין אישית.. למה הפכתי לכזאת אני לא מצליחה להבין.. וזה מפריע לי ומתסכל אותי... שאני שותה אלכוהל אני קצת משתחררת ויותר נחמדה וזורמת אבל עכשיו עם ההריון גם זה בלתי אפשרי.. מרגישה כאילו מאסתי מעצמי.. מעדיפה לישון כל הזמן הפנוי להיות עם הילדים או לראות טלויזיה.. לא מרגש אותי לצאת מהבית.. לפני שנתיים או קצת יותר לא הייתי הבחורה הזו.. מה זה הדבר הזה שמדכא אותי מהסביבה..?? חשבתי ללכת לפסיכולוג אוליי יתן לי כלים ליצור סביבה טובה יותר עבורי וילמד אותי איך להשאיר חברים קרוב אליי.. וזה לא שאני לא נעימה או בוטה.. אני מאוד אינטילגנטית וחכמה לא מתנשאת.. מאוד הוגנת ואמיתית וכן מחפשים את חברתי אני זו שלא מצליחה לשייך את עצמי לשום מקום. אשמח לקבל עצות וטיפים איך להיות יותר חברותית ופעילה .. נמאס לי מהלבד הזה!!!

יש כמה סוגים של אנשים בעולם, יש חברותיים ויש כאלה שפחות וזה בסדר. אבל אם זה מפריע לך ואת לא אוהבת את המקום שאת נמצאת בו ואת הרגשות שזה מעורר בך הייתי ממליצה ללכת לטיפול. אני מאמינה שתמיד אפשר לעשות שינוי בעיקר אם רוצים בו...ונשמע שאת רוצה ומוכנה. שיהיה בהצלחה ואל תהיי קשה עם עצמך תקבלי ותאהבי את עצמך איך שאת כי איך שאת זה הכי טוב אבל תמיד יש מקום לשיפורים😉 בהצלחה🌸

מצטרפת לדברי היריון שלישי. . המודעות שלך למצבך ורצון לשנות זה כבר צעד ראשון. תמיד טוב להיעזר בטיפול חיצוני . גם אני אישית עברתי כזה. ואני הכי מאושרת מכך. אני בכלל לא רציתי ילדים לפני שלוש שנים . וכיום בגיל 38.9 חודשים אני חובקת את הבת שלי עם בעלי האהוב. אל תהססי לקבל עזרה חיצונית לעשות סדר " בבלגן "הפנימי . בהצלחה