רוצה לפרוק , לא קשור להריון . כלבים . **הוריי גרושים וכל אחד מהם בזוגיות חדשה עם ילד** כשהיייתי בת 9-10 אבא שלי הציל כלבת פיטבול מתקיפות ולכלבה הזו היו גורים .. את האמא הוא מסר למשפחה חמה ואנחנו בחרנו גורה קטנה .. היא הייתה קירחת עם מלא פצעים וקרציות רזה וחולה וכולם היו יפים ואני התעקשתי דווקא שאני רוצה אותה . בדיעבד , לא טעיתי ! בחרתי בחברה הכי טובה שלי לחיים ! קראנו לה באפי , הייתי מחכה לשישבת אצל אבא שלי כל השבוע כדי להיות איתה !! היא הייתה עצובה בדיוק כמוני כשלא היינו יחד ובשבת שלנו זה היה חלום וורוד .. כל העולם היה יכול לעלות בלהבות אבל היינו אני והיא . הייתי מדברת איתה על כמה קשה לי שהוריי היו רבים על הלבטים שלי ועל הכל ( גם אם זה מצחיק .. תמיד הרגשתי שהיא גלגול של נשמה טובה שבאה לעזור לי . הייתי רואה את זה בעיניים שלה ,היא הייתה בוכה איתי ומדברת איתי בדרך שלה !) . באפי גדלה וגם אני גדלתי עם הזמן וכבר לא הייתי צריכה לחכות שבועיים שלמים לראות אותה .. הייתי הולכת גם באמצע השבוע ! הייתי קטנה ולא מודעת להכל אבל אבא שלי לא חיסן אותה בגלל ההוצאות הכספיות ולא עיקר אותה .. יותר מיזה ,בחרנו לעשות לה גורים - בתור ילדה ההתלהבות הייתה בשמיים . באפי שלי הייתה אמא מושלמת ! יצאו לה 8 גורים את כולם מסרנו חוץ מאחד .. כולם יצאו גורים שחורים חומים והוא יצא אפור !! כן כן אפור ! והחלטנו שנשאיר אותו ... קראנו לו מונו , בשל היחודיות שלו . לאט לאט גם מונו גדל ולאישתו של אבא שלי נימאס היא רצתה לזרוק אותם ואני לא הסכמתי !! נלחמתי בשיניים ! הייתי הולכת כל יום ביומו אחרי בית ספר להוריד אותם וגם בערב למרות שזה היה יוצא ריבים עם אמא שלי כי כני לא בבית ואז אישתו מצאה תירוץ אחר , האוכל יקר - יצאתי לעבוד , קניתי את האוכל הכי יקר שיש מכספי האישי !!! ואז היא נכנסה להריון והחליטה שהיא לא רוצה 2 פיטבולים אלא היא רוצה פיקינז .. נשברתי , איך אפשר לזרוק אותם כדי להחליף את הנשמות שמלוות אותי ? לא חברות - לא משפחה , רק הם !!! השנים עברו ושכנעתי את אבא שלי להשאיר אותם למרות עקיצות יומיומיות .. אבא שלי עבר דירה כשהייתי בת 17 ובמהלך העברה הוא השאיר את הכחלבים בבית הקודם " עד שנעבור לגמרי ונסדר ונלך כל יום אליהם" לי זה היה נשמע הוגן , הרי עוד לא סידרו את הבית ולא קר להם ולא חסר להם אוכל אז עוד כמה ימים הם יבואו גם .. יופ אחד אני הולכת עם אישתו מהסופר לבית החדש ואז אמרתי לה בואי נעבור לבאפי ומונו התגעגעתי אלייהם והיא אמרה לי כאילו היא מספרת לי שאין לחם במאפייה " איזה באפי ואיזה מונו .. מסרנו אותם לצבא " אני בכיתי את נשמתי ולא דיברתי עם אבא שלי 4 חודשים בגלל זה !!! לא יודעת מה גרם לי לחזור איתו לקשר .. מאז חיפשתי אותם אבל לא יכולתי לחפש ברשתות החברתיות כי חא לבאפי ולא למונו היו רישיונות ואישןרים ולא חיסונים והשד יודע איפה הם .. היה לי ברור שהם לא בצבא כי כלבי פיטביל בוגרים לא יכולים להיכנס לשם בטח לא כשהבוגרת בינהם כבר די חולה עם גושים .. הזמן עבר והגעגועים לא פסקו ,לילות של בכי ושיחות עם החבר שלי שהיום אגב בעלי ואבא לילד שלנו .. יום הולדת 18 שלי החברה הכי טובה שלי מארגנת מסיבת הפתעה אצל אבא שלי שתיתי ,שתיתי המון .. מתוך שכרות צעקתי על אבא שלי מול כולם שהוא שקרן ושאני שונאת אותו שהוא מסר לי את הלב שלי בלי אפילו לתת לי להיפרד ובגללו הם ישנאו אותי כי יחשבו שנטשתי אותם !! הפצרתי בבעלי בעודי שיכורה שאם הוא אוהב אותי כמו שהוא טוען שילחם בשבילי למצוא אותם כמו שהוא נלחם שאהיה שלו והוא הבטיח לי ובכה ביחד איתי מול כולם !!!!

בחיים לא אשכח את היום הולדת הזו ! וככה בעלי עשה .. חיפש בלי קצת חוט ! אבא שלי המשיך לטעון שהם בצבא . אני התגייסתי ומסגרת תפקידי גייסתי מילואימניקים ואז אחד מהם היה החבר הכי טוב של אבא שלי באןתו התקופה ובמקרה נפתחה שיחה .. ואז הוא אמר לי את עדיין מתגעגעת אלייהם אז אמרתי שכן והוא אמר לי אז למה את לא מדברת עם המשפחה שתבקרי אותם ? ואני הבנתי מהר מאוד שהוא לא יודע שאבא שלי מעולם לא סיפר לי איפה הם .. אז אמרתי לו שאני ואבא שלי לא מדברים ושאני לא זוכרת איפה הוא אמר לי שהם נמצאים ואז גיליתי שאותה החבר הלך איתו למסור אותם לאיזה יישוב שהיום אני באמת לא זוכרת את שמו .. אני ובעלי נסענו לשם חיפשנו בית בית הלכנו לוטרינר אבל אף אחד לא ראה ולא זכר .. השארנו תמונות ושלטים אבל כלום .. אח רק אם היה להם שבב ... אני נשבעתי להביא אותם חיים או מתים לאבא שלי מתוך תסכול .. ועד היום אני מתגעגעת אליהם , בוכה לפעמים בלילות ומדמיינת איך הם היו יכולים להיות החברים הטובים של בני .... באפי ומונו ,אין יום שאני לא חושבת עליכם !!

אם יש לכם חבר כזה ,אני מפצירה בכם !!! חבקו אותו ,תעריכו ואל תעזבו אותו לעולם !!! האהבה שלהם לא מובנת מאליו !! כותבת את הדמעות והלב שלי נקרעעעעעע

איזה סיפור קורע לב!!!! גם האהבה שלי לכלבים מטורפת!! לא סתם אומרים שכלב זה חברו הטוב ביותר של האדם! מאחלת לך שתמצאו ושהגורל יפגיש בניכם סתם ככה! שולחת לך חיבוקים

ווואייי מאמוששש סיפור עצובבבב מבינה לליבך ממששש אין על האהבה שלהם.. מקווה שתמצאי אותם..וגם אם לא..תדעי שעשית את הטוב ביותר בשבילם כמה שיכולת..וזה לא אשמתך..

היום הם הביאו כלבה מעורבת .. ואני תוהה מה יהיה הגורל שלה . האם גם היא תיזרק שיימאס לאישתו? האם לילד שלה היא כן תעשה את זה ?? אני חולת כלבים הם האהבה המטורפת שלי אבל כל פעם שאני הולכת אליהם אני דורשת לא לראות אותה ושיסגרו אותה בחדר ..כי מבחינתי היא תחליף ואני לא יבגוד ביקרים לי !!

עברו 5 שנים מאז .. אני בטוחה שבאפי כבר לא בין החיים .. היא הייתה זקנה וחולה , לפעמים רואה סרטונים בפייסבוק של אנשים שנפגשים עם החיות שלהם אחרי 15 שנה ואיך הם בוכים ואני מייחלת למפגש כזה ! זה הרגע שבו ליבי יחזור לפעום שוב !

וואו סחפת אותי עם הסיפור מאוד קורע את הלב ומרתיח... אבל ציפיתי לסוף טוב :((( ! מקווה שיום אחד הגורל יפגיש ביניכם

הרגת אותי כלבים זאת החולשה שלי, אני באמת לא מבינה איך אפשר לנטוש אותם ככה. לפחות את יודעת שמהצד שלך את ניסית לעשות הכל בשבילם

סיפור ממש קורע לב... יש לי 2 כלבים שהצלתי מעמותות והם הלב שלי והנשמה שלי. כלבים של אף אחד שאף אחד לא רצה והיום הם אחד הדברים החשובים ביותר בחיינו. היו ימים בזמן טיפולי הפוריות שהן היו הסיבה היחידה שלי לקום בבוקר. רואים שאת נשמה מדהימה שככה את מחפשת אותם ועדיין חושבת עליהם. הלוואי שהגורל יפגיש ביניכם שוב!

יאאאא אני ממש מבינה אותך אני קוראת ועולה לי בראש אחותי היא מטורפת על כלבים כלב לא סתם נקרא ככה כולו לב ... רגע אבל אותו חבר הלל איתם ליישוב אי אפשר לברר למי נתנו אותם ביישוב? בטוח אנשים שם יודעים

בנות תודה על התמיכה ,אני חושבת שכל חיי העיניים שלי ימשיכו לחפש אותם !! לגבי אותו בחור הם לא נתנו אותם למשפחה הם זרקו אותם מחוץ לכלבייה ובכלבייה אמרו שהם לא מכירים .... ומשם אין לי דרך להמשיך

חיפשתי בית בית ... נסיעה של 3 שעות מאיפה שאני גרה

יאאאאא לפחות תחשבי עליהם במחשבה שהם הגיעו למקום טוב וחיים בשלום עם אנשים טובים

יקירה, אולי ליבך ישמח וירגע מעט אם תאמצי לך כלב? זו אחריות לא פשוטה שאת כבר מכירה אבל האהבה האינסופית שמקבלים מהם שווה הכל:) תחשבי על זה. אולי לתת בית לחיה עצובה ועזובה יתן קצת מנוחה ללב שלך

לא יכולה לחשוב על לאמץ כלב אחר במקומם .. לא מסוגלת

סיפור עצוב נורא כשהייתי בערך בת 16 אמא שלי מכרה את הבית לדוד שלי , הוא היה בלחץ לעבור והעביר את כל הדברים שלו לבית שלנו בלי לחכות שהבית שקנינו יהיה מוכן (ישנו בחדר אחד שהיה מוכן והוא עבר לבית ההוא ) .. הכלבה שלי באותו זמן המליטה 3 גורים יפיפיים .. יום אחד קמתי ואמא שלי סיפרה לי שהם ברחו כולל הכלבה שלי .. הלב שלי כאב לי ברמות שלא ידעתי שיכול לכאוב , פרסמתי בפייסבוק מודעות כולל סכום כספי די גדול כדי שימצאו ויחזירו לי אותה , אחרי חודש בערך גיליתי שדוד שלי לקח אותה ואת הגורים וזרק אותם באיזה מושב לידינו .. לכלבה שלי היה שבב .. ולא האמנתי שמישהו באמת יואיל בטובו לבדוק אותו עד שיום אחד קיבלנו טלפון ממלאכית שאמרה לאמא שלי שהיא מצאה את הכלבה שלנו , ביקשה שתתאר אותה ותקרא לה דרך הטלפון .. כשאמא שלי עשתה את זה הכלבה השתוללה והיא הבינה שהיא שלנו ב100% .. כשאמא שלי אמרה לי שיש לי הפתעה למטה ירדתי וראיתי אותה .. מיותר לציין איך הרגשתי באותו הרגע .. בכיתי ברמות לא ידעתי שאפשר לבכות ככה , נאלצנו לצערי להמית אותה לפני שנה וחצי כי היא חלתה בסרטן .. עד היום אין יום שאני לא נזכרת בה ובוכה ( גם עכשיו ) .. הרגשתי ואני מרגישה כאילו חלק מהלב שלי חסר .. מאוד קל לאנשים להגיד לאמץ כלב חדש , אבל הם לא יודעים מה מאחורי זה .. ואת ההרגשה שמתלווה לזה .. מחזקת אותך ומאחלת לך לזכות במפגש מחודש איתם אמן