אם היה אפשר לקטוע את כל הסבל הזה שנקרא חיים בלי להתגלגל בתור משהו או ללכת למקום מפחיד בשמיים הייתי מתאבדת ממזמן בעלי רוצה להתגרש ממני בגלל המחלה ואבא שלו אמר עלי שאני אישה רעה שמנצלת אותו ושישאיר אותי לבד בבית בשבת כאשר אנחנו חרדים ואני עם מאניה דיפרסיה

את אבא שלו להשאיר בצד. שלא יתערב בין בני זוג.. דבר שני.יש מצווה להציל אדם מאיבוד חיים-להתאבד. במצב שלך אם בעלך יעזוב אותך עכשיו בזמן הזה זה חלילה יכול לקרות... א. תתעשטי על עצמך עכשיו! ב. אם את מרגישה שאת עלולה לעשות משהו תזמיני לעצמך עכשיו מישהו שישמור על הילדה ולכי לישון או להתקלח או משהו שיעסיק אותך ויבריח לך את המחשבות המפגרות מהראש! ג.אם בעלך רוצה להתגרש בגלל זה אי אפשר למנוע ממנו..אבל אפשר ללכת לרב לייעוץ והוא יעזור ויכוון! ד. בהצלחה רפואה שלימה!

תנשמי עמוק ותחדירי טוב טוב לעצמך שאת עכשיו עוברת תקופה והתקופה הזו תחלוף ואם בעלך בשעת משבר יעזוב אותך אז הוא לא שווה אותך מלכתחילה זה הנסיון שהוא עכשיו עובר אני מאחלת לו לעמוד בנסיון ולך להבריא בגוף ובנפש לפרוח ולצמוח אני מברכת אותך לברכה והצלחה בכל אשר תעשי ושהקב"ה יעשה איתך נס גלוי ישועת השם כהרך עין

אבא שלו לא מעניין ואני בתור חרדית יכולה להגיד לך שהחיים הם מידה כנגד מידה והכל יחזור אליו בבום אבל הייתי מציעה לך להכניס רב לתמונה מאמי שיעזור לכם ויעשה שלום בית במהרה

אם היית רוצה יותר לעזור לעצמך זה היה אחרת ..

וואי קמיל את רואה שהבחורה כותבת כל פעם מחדש שיש לך מאניה דיפרסיה ןכל פעם מחדש את מקטינה אותה שחררי ממנה אם הבחורה רוצה להאמין שיש לה את זה וכותבת ומשתפת לא כל פעם את צריכה לכתוב לה על כל פוסט שלה כמה היא גרועה ויקחו לה את הילדים וואי מציק לראות את זה כבר !!!

שיר כל אחד יכול להגיד את מה שהוא חושב וזה בסדר .....

זה בסדר שזה על פוסט אחד כל פוסט היא מקטינה אותה ומתעצבנת עליה מעצבן לראות את זה וגם את !! את לא יודעת מה היא עוברצ אם היא עוברת אתן לא חייבןת להתייחס כל פעם שהיא רושמת ולהגיד לה להתעורר מעצבן אותכן כנירא שהיא משתפת או משקרת לעצמה אז לא צריך להגיב אולי אם תפסיקו להגיב לזה כל פעם בחומרה כזאת היא תפסיק לכתוב את הדברים האלה

יכול להיות .... אין לדעת וזה טוב שיש מהכל תחשבי על זה

תקשיבי זה כבר פוסט עשירי בערך שהיא כותבת על המחלה שלה וקמיל ועוד בנות יוצאות עליה אז חאלס זה כבר מגעיל לראות את זה מהצד כתבתם כמה פעמים שאין לה את זה ושיקחו לה את הילדים ועוד כמה דברים מזעזעים בעיניי לא על כל פוסט צריך להגיב לה את זה הבחורה הזאת רוצה להאמין שהיא חולה ולדעתכם זה לא אז סבבה תדלגו אם זה היה הפוסט הראשון מילא ..

אימא טריה.אני מבינה מאוד מה את עוברת. כל העולם נראה נגדך כרגע והכל הפוך והכל לרעה. אבל לא ככה הדברים. אני אכתוב לך דברים עכשיו שיזעזעומאותך ולא תאמיני שעברתי את כל זה אבל אם זה יתן לך שבריר שלך תקווה אני את שלי עשיתי.

מגיל 0 הייתה אצלי אלימות בבית. הבוקר טוב שלי היו מכות.צעקות.קללות. למה לא עשית למה לא ניקית למה ולמה ולמה. כשגדלתי התחלתי כבר לפתח הפרעת אישיות (לא ידעתי) בכיתה ו' נכנסתי לארון מצעים ואמרתי שזה "הקבר" שלי. ילדה בכיתה ו! חולמת על הקבר שלה?! כבר אז אמרו שמשהו לא בסדר.. אבל אף אחד לא באמת עשה משהו... וגם אני שתקתי על האלימות.. בכיתה י' עברתי תקיפה מינית ..גם אז שתקתי עוד תופעת לוואי של ה"הפתעה" שקיבלתי מתוצאה של חינוך לקוי מאוד(הפרעת אישיות) בכיתה יא הכרתי את בעלי. בהתחלה הכל היה טוב.. אחרי זה הכל נהיה איתו כל כך קשה! בכיתי לילות וימים ! על כל ריב קטן איתו! רצינו להיפרד מליוני פעמים! ביום שממש הסכמנו שניפרד גיליתי שאני בהריון. המשכנו.. ושוב ריבים פיצוצים הייתי מגיע לרמות מאוד קשות של אלימות כלפיו! אני! לא גאה בזה כמובן אבל זה מה שהיה לי שוב כתוצאה מחינוך לקוי. מי בכלל חשב שכל זה מוביל לזה שנוצרה לי צלקת בנפש מכך הדברים שעברתי שילדה קטנה?! לפני כשנתיים וחצי (זה קרה ביולי) רבתי ריב ממש קשה עם בעלי. לקחתי סכין וחתכתי את עצמי! הוא בכלל לא שם לב כי לא היה לו אכפת!!! ברמה כזאת הבן אדם שם עלי פס! ועוד כשעשיתי את זה מול העיניים שלו! אמבולנס משטרות וכו... תפרו אותי 9 תפרים שפכו ים יוד שישרוף לי את הנשמה (וכדי שאזכור לא לעשות את זה שוב בחיים) זריקה טטנוס כי זה סכין.. ופסיכיאטרית לקינוח שמפצירה בי שאני חייבת לעבור אצל הפסיכיאטר של הקופה או שלא אשתחרר מהאשפוז בבית חולים.באותו היום בעלי התקשר לאמא שלי ואמר לה קחי אותה מכאן לא רוצה אותה היא משוגעת. הלכתי .. גילגלתי את כל הסיפור חיים שלי . בום! חשך עלי עולמי. יש לך "הפרעת אישיות מעורבת עם דיכאון " או תודה רבה!!! מסתבר שאמא שלי התנהגה אלי כמו לכלום כי כנראה שגם לה הייתה איזושהי הפרעה..אגב זו הפרעה שגדלים איתה.לא גנטי. מפה לשם שיחות כדורים פסיכיאטרי שעשו לי הזיות... הפסקתי אותם. כל זה אני הלכתי כבר אחרי לידה שניה שלי.הילדה הייתה בת שנתיים אני יודעת הכי טוב מה זה לא לקום בבוקר בתירוץ שאת עייפה. אין לך כוח. לא בא לך. הכל שחור או לבן! אין אמצע אין אפור! אני יודעת הכי טוב מה זה להסתכל במראה ולשאול את עצמך למה?! למה אני עדיין חיה?! למי אכפת את מחר אמות?! ואז לתכנן עם עצמי איך אמות. תליה? לרוץ לכביש? לקפוץ מהגג? לחתוך ורידים? אלה המחשבות שלי בוקר צהריים ערב.

כיום אני אחרי לידה רביעית ברוך ה' חזרנו בתשובה התחזקנו יותר הכרנו את ה' יותר לעומק. בעלי עדיין איתי. מחזק אותי שומר עלי מאכיל אותי משקה אותי מטפל בי כמו בתינוק. בימים שיש לי התקפי זעם הוא יודע לא להפריע או להציק לי. כיום אני נלחמת עם עצמי מלחמת התשה רק לא להגיע למצבי קיצון כמו שהגעתי מכל תגובה שהייתה לי בפייסבוק(מחקתי אותו בסוף לפני שנה זה הכי טוב שעשיתי) מכל תגובה שלילית של אנשים שחשבו עלי דברים כל רע שהייתי רואה הייתי מנסה להתרחק ולהזכיר לעצמי למה כן לחיות . המלחמות קיימות.הן תמידיות.לנו קצת קשה יותר כי זה לא תמיד נשלט.נכון... אני יודעת הכי טוב מה את עוברת אבל תאמיני לי הכל ניסיון אחד גדול בחיים שלנו! כיום אני מבינה שזכיתי ב4 ילדים בריאים ברוך ה' התחזקתי בדת בע"ה ובעלי עדיין איתי למרות הכל. אנחנו הולכים לרב כל חודש שיעזור לנו בשלום בית.. הכל לאט לאט .אבל הכל מתחיל להסתדר

כל זה על קצה המזלג כמובן אבל מקווה שגם הקצה הזה יעזור לך קצת להבין שלהכל יש תקווה. ואם זה לא על הבעל הזה זה יהיה עם אחר! את חזקה ואת תעשי הכל למען הילדה שלך! ❤

שיר שחררי ממני , אני רואה שאת מנסה לריב איתי על כל תגובה שלי אני לא כל כך שמה עלייך ככה שזה לא משנה מה תגידי