האם הגיוני שאני אוהבת את בעלי יותר מהתינוק? בן 5 שבועות...

כן! יש לי 3 ילדים ובעלי מקום 1 ... עוד דבר זה לא שאת אוהבת פחות כל אחד זה אהבה שונה ! דבר אחרון בבקשה אל תגידי את זה בחוץ רק לבעלך ... כי שאני אמרתי את זה אמרו לי איזה אמא רעה אני ועוד דברים אחרים מלוכלכים...

כן יש לי 6 ילדים ואני בהחלט אוהבת אותו יותר. זאת אהבה שונה .

אצלי הפוך אני מרגישה שאני לא אוהבת אפחד ממש אפחד כאילו היא גילתה לי מהי אהבה באמת חצי שנה אני מאז הלידה. מרגישה רע בגלל זה זה מוזר פתאום רק היא בבת עיני

זו פשוט אהבה שונה וכן זה מרגיש ככה לפעמים רק בחוץ אל תגידי את זה כמו שרשמה לך דקלה

אפילו לבעלי לא אגיד ..כי בשבילו אני צריכה לאהוב את התינוק הכי בעולם..

בעלי עדיפות ראשונה בשבילי.. חשבתי שאגלה אהבה חדשה אבל עדיין לא ..כבר מפנטזת על חו"ל לבד אני והוא.. האם אני אמא רעה?

אתמול בכיתי שיקח אותי לאיפה שהוא רק אני והוא ושנשאיר את התינוק אצל אמא שלי.. אמר לי התינוק עדיפות ראשונה עכשיו! כך כך צריכה זמן

לבד עם בעלי

הוא לא מבין את זה

עכשיו אני רואה את גיל התינוק. את מה זה לא רעה אחרי ההריון והלידה זה בסדר שאת רוצה להיןת רק עם בעלך.

תתני לבעלך גם זמן הוא עוד יבין ותצאן יחד לטיול רק שתיכם ❤️

לפעמים מרגישה שבא לי להשאיר את התינוק ולברוח מרוב שהוא בוכה.. אמא אומרת לי שאני צריכה להיות אישה חזקה ולא כך ילדה חלשה. ושכל הנשים באותו מצב. אני לפעמים נשברת רוצה רק את בעלי

התינוק שלי בן שלוש שבועות ומיום ליום מתאהבת בו עוד לומר את האמת מהרגע שנולד אהבתי אותו דאגתי והכל אבל רק אחרי שבועיים הצלחתי באמת להתחיל להתאהב בו עברתי קיסרי חירום טראומתי ורק למחרת ראיתי את התינוק שלי לא הניחו אותו עליי כמו שחלמתי בלידה רגילה אולי זה קשור? לא יודעת ואת בעלי אני אוהבת מאד וחשבתי על זה גם בהתחלה כי חשבתי שאני יאהב את התינוק יותר מאת בעלי פחדתי מזה אבל בתינוק כמו שאמרתי מתאהבת בו כל יום ובעלי זה אהבה שונה לגמרי אין סיבה להשוות וזה לגמרי בסדר שתשאירי את התינוק אצל אמא ותצאי עם בעלך אני גם השארתי אותו אצל אמא ויצאתי עם בעלי לא הופך אותי לאמא רעה בכלל אני כל היום איתו ודואגת ומנשקת אבל לפעמים צריך גם אמא שיוצאת ומאושרת בשביל שלתינוק יהיה הכי טוב כי את משפיעה עליו את מצב הרוח שלך

גם אני עברתי קיסרי חירום וחווית הלידה הייתה טרומאטית השאירו אותי בחדר התאוששות שעות לבד חדר גדול לבן וקריר ..עם אדם פצוע שלא הפסיק לצרוח מהכאבים שלו הייתי כולי בגוף מורדמת שמו לי יותר מדי חומר רק הזזתי את הראש ללא יכולת לזוז .. קראתי שוב ושוב לאח שהיה שם שיקח אותי לבעלי.. זה הדבר הראשון שחשתי עליו ולא למשל שיביא לי את הילד..

עד היום אני לא אוהבת להיזכר בתקופה ההיא של הלידה

אותו דבר גם אני בדיוק שמו אותי חדר גדול ולבן כולי מטושטשת עם מורפיום לווריד ואשה לידי אחרי התאוששות עולה מסכנה ניראת גמורה הייתי בחרדה ועזבי את מה שעברתי לפני לא ניכנס לזה ובקשתי את בעלי ולא נתנו לו להכנס ועד שנתנו לו בקיצור עברנו את זה כמו גדולות ואל תדאגי זה אהבה שונה זה אהבת ילד וזה אהבת בעל לא אותו דבר בכלל

כנ"ל גם אניי כל לילה אבל כל לילה עובר לי הסרט של הלידה שלי ואני פוחדת ורועדת ובגלל זה גם כשאני אמורה לישון כי הילד נרדם אני עדיין בוהה בקיר חושבת על הלידה ואו ממש פרקתי חח

אחרי הלידה שמו לי מגנזיום בגלל שהיה חשד לרעלת הריון הייתי מסוחררת יום שלם הללא יכולת לקום ולזוז ראיה מטושטשת.. הביאו לי את התינוק לא יכולתי להחזיק אותו בכלל

את מספרת ליי? אני שבועים לפני הלידה מאושפזת בהיי ריסק חשד לרעלת הריון עברתי מיליון בדיקות את כל הזרוזים האפשריים הגעתי לפתיחה 7 אחרי שאני 48 שעות עם זירוז ומתוכם 20 שעות מחוברת למוניטור בלי יכולת לזוז (אפידורל) ולבסוף האטות בדופק ובטיסה לחדר ניתוח

אני פשוט חייבת לשתף.. לשחרר. אחרי השחרור מבית חולים היה לי חום וכאבים בבטן החזירו אותי לעוד 4 ימים בלי התינוק ונתנו לי אנטביוטיקה בגלל חשד לזיהום ברחם.. הייתי לבד 4 ימים כי אמא שלי ובעלי היו עם התינוק.. ואף אחד לא ביקר.. בלילות בכיתי לבד

תפרקי נשמה הכל טוב גם אני פה פורקת דרכך ולי היה זיהום באוזן (אין לי מושג איך) אבל במקום לנוח אחרי לידה בחדר המפנק שיש לי בבית חולים היתי מתפתלת מכאבים שהיו לי באוזן פי עשר יותר כואב מדלקת בקיצור העיקר שהקטנים איתנו וזה תקופה שתעבור וזכינו להיות אמהות זכינו

ואוווווו

גילי אץ בדיוק כמוני

חחחחח מסתבר אנונימית ❤

הסיפור שלך מאד דומה!!! מחזקת את ידייך !! אנחנו גיבורות

תודה אהובה ובחזרה פעם ראשונה שככה פרקתי

זה חשוב לשים את הבעל במקום ראשון. בתרבות שלנו קצת התבלבלנו והילדים כמו מלכים במקום ראשון וכך מתחיל קשיים בחינוך. לפי הסיפור שלך יש לך פה חויה טראומטית שמפריעה לך להוציא רגשות לתינוק שאני בטוחה שקיימות בתוכך, לכן חשוב ללכת לטיפול לשחרור החויות מהלידה . מה שיותר מוקדם יהיה לך יותר קל. אני לא מדברת על פסיכולוג דווקא. היום יש טיפולים לשחרור במגוון שיטות. ביניהם שיטת המסע שמנסיון מאד משנה חיים ופותח רגשות נעולים

אנונימית אהובה,עברת טראומה ואת עדיין בתוכה.. עברתי גם סיבוך בלידה שהשאיר בי טראומה ולאחר הלידה התאשפזתי בבית חולים עוד כמה פעמים והרגשתי כל כך רע שלא הצלחתי לחשוב על כלום חוץ מהלידה ועל כמה סבלתי..ובכלל אחרי לידה יש דכדוך כמעט לכולן ככה שאין לך כרגע צורך לעשות את ההשוואה את מי את אוהבת יותר ולהתעסק בזה. היום אני 5 חודשים אחרי לידה וכל חודש שעבר הרגשתי יותר טוב והיום אני מאוהבת בה בטירוף תראי שעם הזמן תרגישי הרבה יותר טוב ותאהבי כמו שלא אהבת מעולם..