לא יודעת אם אני מסוגלת שוב אני ובעלי גרים עם הילדה אצל ההורים שלי לפני חודש רבנו וחשבנו לצאת להשכיר ובסוף החלטנו להשאר ולחסוך ואמרנו שהפעם לפני שנרגיש שהדברים עומדים להתפוצץ נלל להשכיר הכל יסתדר בעלי התחיל להרגיש יותר טוב אצלי בבית ואז אתמול אחי הקטן ואני רבנו והוא לקח את הריב אליו וכאילו הוא נפגע לקח על זה טריגר ומאז החליט שהוא לא יוצא מהחדר בקושי מתייחס ורק ישן לא יצא לארוחת שישי בערב והמשפחה שלי נפגעה היום באתי לקרוא לו לארוחת צהריים משותפת הבן אדם החליט שעדיין לא יוצא אז אמרתי לו או שאתה יוצא ואתה מכבד את המקום שאתה נמצא בו או שתלך לבית שלך הבן פשוט יצא והללויש לציין שהמשפחה שלי עוזרת המון אמא שלי מטפלת לי בילדה אנחנו לא משלמים כלום ווההרים שלי מאוד חברמנים וגם אמרתי לו שאם אתה לא מסתדר נצא להשכיר אבל הוא ישר תופס את הרגליים ובורח אני לא יודעת אם בן אדם שאהיה מסוגלת לחיות איתו שוב שום דבר לא נעשה אצלו בצורה מכובדת כל פעם שלא מתאים לו פשוט קם ובורח

תקשיבי אני ממש מבינה אותך,לפעמים כשאת מנסה להראות לאשם את ההגיון בדבר,לא רק שהוא לא מסתכל הוא בורח...ברור שההורים עושים לכם טובה,עוזרים ודואגים ואדם צריך להראות מינימום הכרת תודה,אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה,לפעמים צריך לבלוע את האגו לחייך להגיד תודה וזהו,זאת לא פעם ראשונה שאני נתקלת בכפיות טובה ובהרגשה של נטישה,כי כן הוא קם והולך ונותן לך להתמודד עם בלאגן של 2 וזה דפוק,זה לא בריא ואני חושבת שאתם צריכים לדבר,על הכל ולנסות למצוא פיתרון

הלוואי שנצליח למצוא פתרון

לחיות עם ההורים מתכון לאסון. אתם חייבים לחפש דירה

כןן פשוט רצינו עוד לקוות שיהיה סיכוי לחסוך אבל אין ספק שזה לא שווה את הנישואים